שחורי, אביב

בן יהודה ושרה. נולד ביום כ"ט במרחשון תש"י (21.11.1949) בחיפה. הוא למד בבית ספר יסודי בחיפה ואחר כך בנצרת עילית והמשיך ללמוד בבית ספר תיכון מקצועי בעפולה. הוא התנדב לעזור בשעות הפנאי ל"מגן דוד אדום" ולפני גיוסו לצה"ל, בימי מלחמת ששת הימים, התנדב לפעולות בטחוניות בעיר והיה לעזר רב למפקד העיר. אביב היה חבר תנועת "המחנות העולים" ובה הדריך שכבות של צעירים. כחבר התנועה אהב לצאת לסיורים בדרכי הארץ ותמיד נהג לשדל את חבריו שיצאו אתו לטיולים. אביב גויס לצה"ל במחצית פברואר 1968. גם בזמן שירותו, שנמשך כשנתיים, היה מוצא לו רגעי פנאי כדי לשבת ולהעלות על הכתב דברי שירה ורחשי לב. ביום כ"ב באדר א' תש"ל (28.2.1970), נפל בקרב על גדת תעלת סואץ. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בנצרת עילית. על נסיבות מותו מספר במכתב תנחומים להוריו מפקד יחידתו: "אביב פקד על סיור משוריין שעשה את דרכו מקנטרה עד למעוז הצפוני ביותר על גדות התעלה. בשעה שעלה אחד הטנקים על מוקש התחילה הארטילריה של האויב להכות בכוחות הסיור. ברגעים אלה עלה אביב על סוללת התעלה עם קצין תותחנים כדי לצפות את מקורות הירי ובדרכו חזרה אל הזחל"ם שלו נפל פגז לידו והוא נהרג". המפקד מספר: "השניות, שעלה על הסוללה כדי לצפות את אש האויב, למרות אש הארטילריה שהשתוללה בשטח ונפילתו תוך כדי מילוי חובתו כמפקד וכלוחם יהודי, יש בהן אולי יותר מכל דבר אחר כדי לבטא את דרך חייו, עקרונותיו וערכיו הרוחניים, הן כלוחם וכמפקד והן כיהודי גאה, הנלחם מתוך הכרה בגדולת המשמעות של כל אשר אנו עושים בקו האש הראשון של מדינת ישראל. קו תעלת סואץ – – – דרכו כלוחם וכמפקד הייתה מן המופלאות. הוא התגלה כלוחם בעל יזמה, אחריות ומרץ. הוא היה שדאי בעל כושר בלתי רגיל. תושייתו ואומץ לבו הבלתי רגילים רק הוסיפו רובד נוסף וייחדו את עצמתו כלוחם וכמפקד – – – אביב היה קשור בכל נימי נפשו בבעיות הביטחון שלנו וראה את מקומו רק בין אלה הלוקחים על עצמם שותפות פעילה ובלתי אמצעית בבעיות בטחוננו. אך עם זאת היה בנכם, אביב, קשור בכל נפשו אליכם. הוא אהב אתכם עד מאוד וחרדתכם, כחרדת כל בית הורים, הדאיגה אותו באופן מיוחד – – – יום-יום, כאשר אנו חבריו של אביב, נעשה את הסיור אשר שחורי חתם בו את דרך חייו, נאמר בלבנו ונוסף ונספר לאלה הבאים אחרינו: 'כאן שחורי נפל' – משפט קשה הוא זה שיש בו יותר מכל כדי לחנך דורות. הוא חתם את דרך חייו כשידו אחזה בנשקו ועל לבו מונח ה'תהילים' כדרכו בחיים. הוא חייך אל מול השמים האדירים, כאילו ממשיך וזועק: 'לא יוכלו לנו'!". בבית "מגן דוד אדום" בנצרת עילית הוקמה ספריה לזכרו, הנושאת את שמו; כן נקראת סקציית האופניים בנצרת עילית על שמו: "הפועל-אביב".