שחבר, יוסף

בן אברהם וקמילה. נולד ביום ג' במרחשון תרצ"ב (14.10.1931) בקהיר שבמצרים. אחרי שסיים שם את לימודיו בבית הספר היסודי והתיכון, עלה ארצה בגפו בשנת 1949. מאוחר יותר, כשעלתה משפחתו, עזר בקליטתם. עוד במצרים היה חבר ב"שומר הצעיר" ובארגון "הצופים". הוא אהב ספורט ובשעות הפנאי הרבה לקרוא ואף שלח ידו בכתיבת שירים. יוסף היה טוב לב צנוע ושקט. הוא הצטיין בנימוסיו, באדיבותו ובהסתגרותו. מימיו לא שיתף אדם בבעיותיו האישיות וידע לקבל את הדברים כמו שהם בלי טענות ותלונות. בכך שימש דוגמא לכל. יוסף גויס לצה"ל במחצית מאי 1951 ושירת בו בנאמנות. השתתף במבצע קדש, בפעולות רבות באותה תקופה ולאחריה ובמלחמת ששת הימים. הוא היה מסור לתפקידו בכל לבו, שכן הדיוק והקפדנות ציינו את עבודתו. מכל תכונותיו בלטו בעיקר הצניעות והענווה. הוא היה צנוע במלוא מובן המילה. בשעה ששירת כצנחן (אם כי היה איש חיל הרפואה) נפצע פצעים אנושים. אחרי שחרורו מהשירות הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים. ביום ט"ז בסיון תש"ל (20.6.1970), נפל בעת היותו בשירות מילואים והובא למנוחת עולמים בבית הקברות שעל הר הרצל בירושלים. הניח אישה ושלושה ילדים.