שושני, נחום (נחשון)

בן פרידה ודוב, נולד ביום ד' בניסן תרפ"ו (19.3.1926) בכפר סבא. לאחר שסיים את בית-הספר היסודי הצטרף לגדנ"ע ול"הגנה" ופעל רבות בתנועת "הצופים". נחום המשיך ללמוד בגימנסיה "אחד-העם" בפתח תקווה ואירגן את חיי החברה של התלמידים ואת יציאתם לעבודה במשקים. היה מדריך ומפקד גדנ"ע בשרון ואת חופשותיו בילה בקורסים של ה"הגנה" ואף מצא פנאי לעזור לאביו בעבודה בפרדס. במאורעות תרצ"ו שימש בתפקידי קשר ומגיש עזרה ראשונה והתאמן בשדאות ובשימוש בנשק קל. אחרי שסיים את הגימנסיה – בהצטיינות בספרות ובהיסטוריה – שירת שנה כנוטר ותוך כדי כך עסק באימונם ובהדרכתם של צעירים ל"הגנה" ועבר קורס מ"כים. נחום למד במשך שלוש שנים פילוסופיה, היסטוריה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים ובו-בזמן עבד בשכר – בגלל קשיים חומריים – כמדריך חג"ם (חינוך גופני מורחב) בבתי-הספר התיכוניים והשתתף באימונים ובמסעות של הגדנ"ע. בשנת 1947 עבר קורס מ"מים וצורף לחי"ש (כינויו במחתרת היה "נחשון"). מפרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, פעל בהגנת ירושלים ובסוף 1947 נאסר בשעת סיור-ביטחון בעיר. בחודשי ישיבתו בכלא ה"קישלה" אירגן וניהל את החיים החברתיים והתרבותיים של האסירים והפך להם את הישיבה בכלא ל"ישיבה" של השתלמות רוחנית (גם אסירים פליליים הקשיבו בעניין רב לקריאותיו ולהסברותיו בספרי אפלטון). מששוחרר הוצע לו תפקיד בבית המוסדות אולם בעקבות דרישתו התקיפה לצאת לשירות קרבי נתמנה מ"פ בגדוד "מכמש" בחטיבת "עציוני". נחום שימש כמפקד מרחב ארזה והשתתף בקרבות במרחב זה ובאזור צובא. המחצבה היתה מבודדת ולהגנתה נתפסו שני משלטים, מצפונה ומדרומה. ביום כ"א באדר ב' תש"ח (1.4.1948) ערכו הכוחות הערביים התקפה עזה על המשלטים וכבשו את המשלט הדרומי. נחום הגיע למקום עם תגבורת וניסה לשוב ולכבוש את המשלט. התקפת-הנגד נכשלה בשל עדיפות האויב. נחום פקד על אנשיו לסגת ונשאר אחרון לחפות עליהם ב"ברן" שבידו ונפל חלל. נקבר במעלה החמישה. המשלט שעליו נפל כונה על שמו – "משלט נחשון". ביום י"ב בכסלו תשי"ד (19.11.1953) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.