שור, ברקאי ישי

בנם הבכור של רבקה וירון. ברקאי נולד ביום י"ט בטבת תשנ"ג (12.1.1993) בירושלים. מצד אביו דור שביעי בארץ למשפחת שור ודור שישי למשפחת סבתו (קופ), ומצד אימו דור שלישי למשפחות רוזנצוויגובני"ה, ניצולי שואת פולין והונגריה. אח בכור של תומר, אלמוג וראם. "ברקאי נולד עם זריחה", כתבו הוריו. "עמדנו בחדר הלידה בהר הצופים וראינו זריחה מדהימה מעל הרי אדום ואז הודיעה המיילדת 'שעת הלידה שש שלושים ושש', זמן הזריחה באותו יום, וכך קיבל את שמו" – ככתוב במסכת יומא, פרק ג' משנה א', לציון התחלת יום העבודה ביום הכיפורים: "ואמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע – הרואה אומר ברקאי!" ברקאי גדל והתחנך בירושלים. הוא למד בבית ספר ממלכתי-דתי לבנים "דוגמא" ע"ש הרב עוזיאל והמשיך לתיכון התורני ע"ש הימלפרב, כולל לימודי מדעי הרפואה במגמה על-אזורית. את לימודיו סיים ברקאי בהצלחה, עם תעודת בגרות נאה. אחרי שהיה חניך בתנועת בני עקיבא, מכיתה י' עד סוף התיכון היה ברקאי מדריך בתנועה, מדריך שכל חניכיו תיארו אותו כמסור ואכפתי וכמי שהשקיע בפעולות והאמין מאוד בהנחלת ערכים. ברקאי תמיד התייחס אל חניכיו כאילו הם ילדיו, במסעות היה משגיח עליהם ורבים מהם זוכרים את אמירתו לאלה שלא שתו מספיק: "מי שלא שותה בפה – שותה בווריד". גם שנים אחרי שסיים להדריך היה מתקשר אל חניכיו לדרוש בשלומם, או לאחל מזל טוב ליום הולדת. הדאגה לזולת וראיית צרכיו באו לביטוי רב אצל ברקאי המדריך. כך למשל סיפר חניך שכשהיה חדש בתנועה, ולכן לא הכיר את השירים ולא הצטרף לשירה הקבוצתית, מיד ברקאי שם לב לכך, ישב איתו שעות ולימד אותו את כל שירי התנועה (ואת שירי ה"מוראל") כדי שכבר למחרת יוכל להיות אחד מן החבורה. במכתב הפרידה מחניכיו בתנועה ציטט ברקאי: "אל תפחד להיות עצמך, אל תפחד לעמוד על דעתך. רק בהיותך 'אתה' תתגלה כל עוצמתך ולא משנה מה יגידו ואיך יסתכלו, תחיה את מהותך, את מה שנועדת להיות, כי אם לא תחיה את מה שרק אתה נועדת להיות – תהיה חסר כאן בעולם". לבד מהדרכה מילא ברקאי עוד שלל תפקידים בסניף, כמו גבאי בית הכנסת, ממלא מקום הקומונר ואחראי תחזוקה שנשא בצרור גדול את כל מפתחות החדרים. מגיל צעיר השקיע ברקאי חלק ניכר מזמנו בהתנדבויות שונות ובעזרה לזולת. נטייתו לעזור לזולת, שאפיינה אותו כל חייו, באה לביטוי כבר כשהיה בן שש, אז נהג לעזור למתפלל בן כתשעים בדרכו מבית הכנסת לביתו – ברקאי נשא את הטלית של מר גרוסו הזקן, ומר גרוסו העביר את ברקאי את הכביש… כשבניו באו לבקר והיו רוצים ללוותו הביתה אמר להם- "אני מחכה לחבר הקטן שלי…" כשלמד בתיכון הרחיב ברקאי מאוד את תחומי ההתנדבות. בין היתר הוא היה פעיל במגן דוד אדום, בתנועת בני עקיבא ובמתן שיעורי עזר לנזקקים במסגרת התנועה, בארגון לחלוקת מזון "יד אליעזר", בעמותת "שכן טוב" ובגרעין "אודי", המשותף לבני עקיבא ולצופים, שהפעיל בירושלים קייטנה לנוער משכונות מצוקה. התנדבותו העיקרית של ברקאי הייתה מגיל חמש-עשרה במגן דוד אדום. הוא עבר את הקורסים השונים בהצלחה ואף היה למדריך בקורסים זוטרים, ובלט כמתנדב רציני ואחראי שכל נהגי האמבולנסים אהבו לעבוד איתו. כשהביא חולה לבית חולים לא עזב לפני שבדק שהוא מטופל, וידא שהתקשר הביתה והתפלל למענו. במיוחד ידע ברקאי להשפיע לטובה על ילדים פצועים, בחיוך או במעשה ליצנות כמו ניפוח בלון מכפפה חד-פעמית, ולהרגיע את הוריהם הדואגים. ברקאי התעתד להיות רופא בנוסף להיותו תלמיד חכם, סיפרו הוריו, ובעצם כבר הוכיח את יכולתו, שהרי כפי שאמר הרמב"ם תפקידו הראשוני של הרופא נגזר משורש המילה רופא,שהוא לא רק ר'פ'א אלא גם–ר'פ'ה, מרפה, משחרר. עמיתיו של ברקאי בקייטנת "אודי" אפיינו כל אחד מהמדריכים במשפט קצר. לברקאי הם כתבו: "ברקאי – ד"ר תציל אותי – הצלת נפשות נמצאת עמוק בדמו, ואין ספק שעוד נשמע בעתיד על כבוד הרב ד"ר ברקאי שור". בסטטוס בפייסבוק ביום 30.5.2013 כתב ברקאי: "סדר בוקר. שיעור נהיגה (לרישיון ג', לנהיגה על אמבולנס), משמרת במד"א עם מיכאל שבה החייאה מוצלחת, ואחר כך יולדת. יש לכם את היום הזה ביותר טוב?" רישיון הנהיגה של ברקאי הגיע לבית המשפחה ימים אחדים אחרי נפילתו. "הייתה לברקאי היכולת הנדירה לחוש בצורך של האדם האחר" כתבו הוריו, "אם זו עזרה פיזית, למשל בהעברת דירה, או מתן אוזן קשבת לשמוע את מצוקתו של האחר. כל זה ברגיעה, עם חיוך, בצניעות, מנקודת מבט בגובה העיניים וללא התנשאות כלל".מתן טרמפים היה אחד הדברים החביבים על ברקאי, אשר ראה בכך זכות גדולה: "אתה נוסע לך ליעדך, ובטרמפ אחד שאתה נותן מביא אושר לאדם שלקחת". לא היה מצב שברקאי לא נענה לבקשת טרמפ ולרוב התעקש לקחת את הטרמפיסטים עד ביתם ממש, גם אם זה אומר לסטות מיעדו. אביו סיפר כי פעם אחת כשנסע לחתונת חבר מהישיבה שהתקיימה בבית שמש, טלפן הביתה מאוחר בלילה ואמר שהוא חוזר ממעלה אדומים. "אבל מעלה אדומים זה לא בדרך מבית שמש לירושלים!! " לא," הוא ענה "היה חבר שצריך להגיע למעלה אדומים והיה מאוחר בלילה, איך אפשר להשאיר אותו בטרמפיאדה? הסעתי אותו למעלה אדומים- עד הבית"… לא פעם, כשהמשפחה יצאה לנסיעה במכוניתם, הציע ברקאי שייסעו בשתי מכוניות, "כי כך נוכל לאסוף הרבה יותר טרמפיסטים", כדבריו. בשעות הפנאי ברקאי נהג לראות סדרות במחשב ולבלות עם חבריו הטובים – בפעילויות בתנועת בני עקיבא, בבית או בטיולים למעיינות באזור ירושלים, טיולים אליהם היה יוצא עם ערכת קפה מלאה. בתום לימודיו בתיכון המשיך ברקאי לישיבה הגבוהה "שבי חברון", שם השקיע בלימוד לא לשם תעודה, אלא למען חדוות הלימוד בלבד. הוא למד בישיבה שנתיים, בהן נהנה מהלימוד. מוריו בישיבה סיפרו, כי בלט כבחור מבריק, מתמיד ומשקיע. גם כשהיה עייף הוא לא ויתר לעצמו, ולא פעם היה נרדם עם המחשב או הספר, אך התעקש להתמיד עד לימוד כל סוגיה במלואה. בעת לימודיו בישיבה המשיך ברקאי במלאכת ההתנדבות. הוא הצטרף לתחנת מד"א בקריית ארבע, שם היה ישן כל יום חמישי ככונן ובבוקר הגיע חזרה לישיבה ומיד פנה ללימוד, על אף העייפות. ברקאי גם בלט בישיבה בעזרתו לזולת. כך למשל סיפרו חבריו לחדר שאם היו צריכים לבקש משהו מאחד מיושבי החדר הקפידו קודם לוודא שברקאי לא שם, כי אחרת הוא היה מתנדב למשימה (ובצבא הסיפור הזה ממש חזר על עצמו, כפי שסיפרו חבריו ליחידה). ופעם חייל בעמדת שמירה בגג הישיבה זכה שברקאי ישב לידו שעות והקשיב לצרותיו – ברקאי ויתר ברצון על שעות שינה, כי הבין עד כמה החייל זקוק לאוזן קשבת. ברקאי התגייס לצה"ל ביום 23.7.2013, אחרי שלפני הגיוס הוא עבר ניתוח לשיפור ראייה ולהסרת משקפיים כדי להעלות את הפרופיל שלו. כשהתגייס ביקש להגיע לקורס פרמדיקים, אך זה לא הסתייע והוא שובץ כלוחם בחטיבת חיל רגלים "כפיר". במהלך האימונים ברקאי בלט ביכולותיו, ברגישותו לזולת ובלכידות החברתית שהקפיד להטמיע ביחידה. כך למשל בנשיאת אלונקה, שם היה מתעצבן אם לא החליפו מיד את מי שביקש החלפה. הוא עצמו, כשהיה מוחלף, היה יוצא מפינה אחת של האלונקה– ומיד מחליף מישהו בפינה אחרת. או בשיחות נפש שניהל עם חבריו, כמו בשיחה בה שכנע חבר שנפקדות אינה הפתרון. או כשהיו הולכים החבר'ה בשטח היחידה וברקאי הרים פיסת לכלוך מהרצפה, וכשהעירו לו שזה לא שטח הפלוגה שלו ענה: "אבל זוהי ארץ ישראל שלי". ביחידה שירתו דתיים לצד חילוניים. "בצניעות אך בנחישות הלך ברקאי בדרכו עד שנשברו המחיצות", כתבו הוריו. "בשבת היו הדתיים מתכנסים בחדר אחד, כדי להפחית בחילול שבת. ברקאי התעקש להיות עם החבר'ה של החדר שלו (אחרי שהתייעץ עם הרב הפלוגתי על הנאה מחילול שבת של חיילים). שבתות ראשונות הוא די סבל, לאט לאט החברים התחילו להפחית במוזיקה, בהדלקת האור, 'כדי לכבד את ברקאי', הם אמרו. והוא כיבד אותם, וכך שמרו על לכידות חברתית … ברקאי שיתף אותם בעוגיות של אימא שהביא מהבית, ובשתייה שקנה ביום חמסין וחלק אותה עם כולם, ברקאי ביקש מחבריו החיילים לכבד תמיד את המפקד … ובזכות זה נוצר קשר משמעותי בין אנשים שכדבריהם 'איפה הייתי פוגש מישהו כמוהו אם לא בצבא. בחיים לא הייתי מדבר עם מישהו כמוהו'". לכל מקום שהלך ברקאי הלכו איתו הספרים. סיפרו הוריו: "את החיבור ללימוד הבין-מדרשי לקח איתו ברקאי לצבא, והמונח 'ספרא וסייפא' התקיים בו. יד אחת בנשק ובכיסי המכנסיים ובאפוד ספרונים וחוברות של דברי תורה, בהם עיין בזמנים המתים שבין משימה למשימה". ברקאי סיים בהצלחה טירונות ואימון מתקדם, עבר תעסוקה מבצעית ובמחצית 2014 החל קורס מפקדי כיתות. בחודש יוני 2014, אחרי שמחבלים חטפו ורצחו שלושה צעירים בשומרון, התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור עזה. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מהאוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט. יחידתו של ברקאי נשלחה מקורס המ"כים להשתתף במבצע. ברקאי נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום א' באב תשע"ד (28.7.2014). איתו נפלו סמל דור דרעי, סמל דניאל קדמי, סמל נדב ריימונד וסמל ארז שגיא. הם נפגעו בקרב מול מחבלים שחצו את הגבול במנהרה ותקפו את עמדת השמירה שלהם באזור נחל עוז. בין החפצים שקיבלו הוריו של ברקאי מהצבא היו גם שתי חוברות מנוקבות כדורים. "גם כשהוכרע בכדורי המחבלים חלפו הכדורים דרך הספרים שנשא איתו תמיד באפוד", כתבו הוריו של ברקאי, "וכדברי הרב הפלוגתי 'את האפוד של ברקאי היה קל מאוד לזהות, לפי הספרים'". ברקאי היה בן עשרים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר הורים ושלושה אחים. ברקאי הועלה לדרגת סמל אחרי נפילתו. כתבו הוריו של ברקאי: "אורו זרח והגיע אל כל אשר פנה. ברקאי זכה לחיות עשרים ואחת שנים וחצי בלבד, אך גם בחייו הקצרים הותיר רושם בל יימחה על אלו שהכירו אותו. ימיו היו מלאים, למרות ששנותיו קצרות". ספד האב ירון: "ברקאי נהרג תוך לחימה. המחיר ששילם, הגדול מכולם. המחיר ששילמנו, אבדה ענקית למשפחה, אבדה לכל עם ישראל. ייקח נא כל אחד על עצמו דבר קטן, הנהגה טובה, התנדבות: מחר קחו טרמפיסט ותגידו – זה בגלל ברקאי. קחו חייל בודד לליל הסדר או לארוחה – ברקאי. בהתנדבות הבאה – תחשבו על ברקאי … ברקאי, כשמו כך היה. אור קטן שמגרש חושך גדול. מתחיל בפס חיוור של אור, ומתפשט והולך עד שכל העולם כולו מואר. אנו מקווים שהאור המופץ בארץ בעקבות מעשיו ומורשתו יימשך גם בעתיד ולא ייעצר. מעשים קטנים – גורמים לשינוי גדול. תשומת לב לזולת, הקשבה וגילוי חיבה – הם הפתרון שברקאי מצא, והכול בחיוך וברוח טובה. זה בדיוק ברקאי". לאתר יוטיוב הועלו כמה סרטונים לזכר ברקאי. בפייסבוק נפתח דף לזכרו של ברקאי, ובו מתפרסמים דברי זיכרון של בני משפחה וחברים וכן פרטים על הנצחות. בחודש נובמבר 2014 התקיים למשך שבוע מבצע "אבו יויו", מבצע כלל-ארצי של התנדבויות לזכר ברקאי, כאשר ההתנדבויות תועדו כשהאדם האחד נושא את האחר על גבו (אבו יויו, כלומר שק קמח). המבצע, בכותרת "איש את רעהו יעזורו, ולאחיו יאמר חזק" (ישעיהו מ"א, ו'), החל ביוזמת חבריו של ברקאי בעקבות הספד האב ירון. המבצע התפשט לכל הארץ. "ברקאי היה ידוע כאדם נותן, אוהב חסדים ועושה טוב,ואין דרך טובה יותר מאשר להנציח את זכרו בעשיית חסדים", נכתב באתר בית הספר התיכון בו למד ברקאי. למבצע נפתח דף פייסבוק ובו תמונות רבות מהתנדבויות ברחבי הארץ, וגם לאתר יוטיוב הועלו סרטוני התנדבויות שנערכו. במגן דוד אדום, מקום ההתנדבות העיקרי של ברקאי, נפתחה קרן לתרומות לרכישת אמבולנס לזכרו. "האמבולנס יסמל את רוח ההתנדבות, ערך הצלת החיים, האישיות והנתינה אשר היו חלק מברקאי", נכתב באתר מד"א. סמוך למעיין שדמות דבורה בגליל התחתון נחנך בחודש מרס 2015 אתר "בשביל החמישה", אתר מנוחה בטבע. האתר הוקם במקום מגורי הנופל סמל נדב ריימונד והוא מנציח את חמשת הנופלים בעמדה בנחל עוז, וביניהם ברקאי. בחודש אפריל 2015 נחנך אגף מרפאות נשים לטיפול בפוריות והריון, בבית החולים "שערי צדק" על שם ברקאי. האגף, על כל המכשור שבו נתרם ע"י תורם אנונימי