שורצמן, נחום (ניוניק)

נחום, בנם של פרומה ויוסף, נולד בשנת תרפ"ו (1926) בפולין, בעיר הנפה לודמיר במערב מחוז ווהלין. גדל והתחנך בעיר הולדתו, סיים שבע כיתות בבית ספר עממי. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בלודמיר כ-22,000 יהודים. בתחילת המלחמה (ספטמבר 1939) סופח האזור לברית המועצות. כשהופרה הברית בין היטלר לסטלין השתלטו הנאצים על המקום, ובחודש יוני 1941 הוקם יודנראט והוכרז על חובת התייצבות לעבודה. ב-13 באפריל 1942 רוכזו יהודי לודמיר בגטו, אליו הובאו גם יהודים מן העיירות הסמוכות. הגטו חולק לשני חלקים והפרידו בין הפרודוקטיביים, הכשירים לעבודה, לבין הבלתי מועילים. מראשית ספטמבר 1942 חוסלו בגטו לודמיר כ-18,000 יהודים. הנותרים חוסלו בנובמבר 1942, ובגטו נותרו רק כ-500 בעלי מקצוע. עד תום 1942 חוסלו כמעט כל יהודי לודמיר. הוריו של נחום היו בין הנרצחים בגטו. הוא עצמו נלקח למחנות עבודה, החזיק מעמד בכוחותיו האחרונים והצליח להישאר בחיים. מיד בתום המלחמה הצטרף נחום לשיירות הפליטים, והגיע למחנה עקורים ליד מינכן. בשנת 1946 עלה ארצה. התגורר ברמת יצחק שברמת גן, ומאוגוסט 1946 עד דצמבר 1947 עבד בבית חרושת "אדרת" – מטווית צמר סרוק ובית חרושת לאריגה בתל אביב. באותם ימים הצטרף נחום למחתרת האצ"ל (הארגון הצבאי הלאומי) ונטל חלק בפעולות הארגון נגד הבריטים. בשנת 1948 התגייס נחום לחטיבת "גבעתי" – חטיבה מספר 5. הוא שובץ בגדוד 53 ("הפרברים") ונטל חלק בקרבות הקשים שניהלה החטיבה כנגד הפולש המצרי והירדני. בקרבות הביא לידי ביטוי את הניסיון והידע הרבים שרכש בימי שירותו באצ"ל. ביולי 1948 השתתף בקרב בכרתיה במבצע "מוות לפולש". במבצע "מוות לפולש", בתום ההפוגה הראשונה במלחמה, נעשה מאמץ גדול לכבוש את רצועת הביצורים המצריים שהוקמה לרוחב הנגב, ואשר ניתקה אותו מלב מדינת ישראל הצעירה. כרתיה היה כפר ערבי קטן ששכן בנגב הצפוני (כיום אזור המושבים קוממיות ורווחה) ובתחומו בנה צבא הפלישה המצרי מתחמים מבוצרים, כחלק משורת ביצורים גדולה שחיברה בין ציר הפלישה המצרי באזור החוף לזה שבהר חברון. בבוקר י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948) הצליח הכוח הישראלי לכבוש את כרתיה. בעת הדיפת התקפת הנגד של המצרים נהרג נחום. הדרך לנגב אמנם לא נפרצה כליל במבצע "מוות לפולש", אך הודות ללחימתם העיקשת של נחום וחבריו הושג מאחז ישראלי חשוב. מאחז זה סייע רבות בהבקעת הדרך לנגב הנצור מאוחר יותר, במבצע "יואב" באוקטובר 1948. נחום היה בן עשרים ושתיים בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בבאר טוביה. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.