מרדכי, בן פליציה ולאון, נולד ביום כ' באלול תשי"ב (10.9.1952) בבוקרשט שברומניה, ועלה ארצה עם בני משפחתו בתשרי תש"ך. הוא למד בבית-הספר היסודי "עליות" בקרית גת, והמשיך בלימודים על-יסודיים בבית-הספר התיכון המקיף "רוגוזין" בקרית גת, במגמה המתמטית-פיסיקלית. בקיץ 1971 עמד בהצלחה רבה בבחינות הבגרות. מרדכי שכונה "פוצ'ק", בפי חבריו, היה ילד עירני ומלא חיים. בעודו קטן, פירק צעצועים והרכיבם מחדש, הציג שאלות למבוגרים, וביקש לחקור ולהבין את המתרחש סביבו. "ילדותו של מרדכי לא הייתה רגילה", סיפר אחיו אריה. "אבא היה במאסר שלוש שנים, ומרדכי לא הכירו עד אשר מלאו לו ארבע. אמא נאלצה לפרנס את משפחתה, וכך קרה, שמרדכי גודל על ברכי שכנים, שראו בילד את אוצר חייהם". בן שבע היה מרדכי כשעלתה משפחתו ארצה, והוא הסתגל בלא קושי לחיים בקרית גת, למד מהר את השפה החדשה, ואף התחרה עם חבריו יוצאי מרוקו באכילת מאכלים חריפים. בבית-הספר היה תלמיד מוכשר ושקדן, ומוריו סיפרו שלא השקיע מאמצים מרובים כדי לעשות חיל בלימודיו. בזכות תפיסתו המהירה וכישרונותיו הטבעיים זכה תמיד בציונים מעולים. גם בשיעורי המלאכה הצטיין והיה תמיד בין הראשונים שסיימו עבודתם. לכן מרבית הזמן היה "מחוסר עבודה", ובהכרח היה עוזר תמיד למורה בשיעורי המלאכה. הוא ניחן במיומנות טכנית והצליח להתגבר בעצמו על תקלות באופני-המירוץ ובקטנוע. כתום ח' שנות לימוד בחר להמשיך בלימודים בבית-הספר התיכון המקיף "רוגוזין" בעיר מגוריו. "גם בתיכון לא נתעוררו בעיות בלימודים של פוצ'ק", סיפרה אמו בדברה על הפעולות האחרות, שהקדיש להן את רוב זמנו הפנוי. מרדכי היה חובב ספורט, שיחק בכדורסל והשתתף בתחרויות קליעה למטרה ובמירוצי אופניים. כמו-כן עסק בשחייה והתאמן בהרמת משקולות. מרדכי השתתף במירוץ ששת הימים "מדן ועד באר שבע", ולימים נמנה עם קבוצת הכדורסל של "מכבי" קרית גת. בבית-ספרו היה בין ראשי הפעילים, שימש חבר מועצת התלמידים והתמודד בתבונה ובכישרון בבעיות שעמדו על הפרק. "מרדכי היה עצמאי וגילה גישה בלתי שגרתית לבעיות השעה", סיפר אריה. "לא תמיד שימחה עצמאותו את אמא, אך גם כשעוררה בה דאגה וחרדה, לא יכלה שלא לצפות בו בפליאה ובגאווה". בסוף כיתה י"א יצא לטיול בארצות אירופה, במסגרת חילופי נוער. הוא שב ארצה עמוס חוויות כרימון, ועוד ימים רבים לאחר שובו סיפר על עלילותיו ועל הנפלאות שנגלו לו ולחבריו. הוא היה עלם גבה-קומה, חסון ונאה, וחביב על כל מי שהכירו. מרדכי גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס נהגים ובקורס מ"כים ואחרי כן סיים בהצטיינות (95) את לימודיו במסגרת קורס מש"קי חבלה. "בכל מה שעשה מרדכי ניכרה נטייתו לעשות הכל בשלמות", סיפרו חבריו לנשק. מפקדיו של מרדכי ניסו לשכנעו ללכת לקורס קצינים, אך הוא לא נענה לבקשתם, משום שלא אהב את המסגרות הנוקשות של הצבא ותכנן עוד בהיותו חייל את המשך לימודיו. "טפסי ההרשמה לטכניון היו על שולחנו, וכולו דרוך לקראת חייו האזרחיים", סיפר אריה אחיו. במלחמת יום-הכיפורים לחמה יחידת השריון שלו בחזית סיני. מרדכי היה נהג זחל"ם, ולחם ימים ולילות בכוחות המצרים שחצו את התעלה. "הוא לחם באומץ לב, מתוך דבקות במשימה ומתוך הכרה, שחיילי צה"ל חייבים לנצח", סיפרו חבריו ליחידה. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע מרדכי ונהרג במהלך קרב עקוב מדם בציר טסה – איסמעיליה. הוא נשלח לחלץ צוות טנק שנלכד באש אויב, ופגיעה ישירה של טיל בזחל"ם שלו שמה קץ לחייו ולחיי חבריו. מרדכי הובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים עם כל צוות הזחל"ם שלו, בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בנכם, סמ"ר מרדכי ז"ל שירת ביחידתנו, והוכיח עצמו כאיש מקצוע מעולה, אמיץ ומסור, שהיה אהוד על חייליו ובלט ברצונו לעזור לחבריו".