שורץ, שמואל

בן לאה ונחמן, נולד ביום כ"ה בטבת תרפ"ג (13.1.1923) בעיר אומאן, רוסיה. הוריו מתו עליו בגולה ודודו, שעלה לארץ בשנת 1935, הביא עימו את הנער היתום בן ה13- ומסר אותו לבית- היתומים "דיסקין" בירושלים. חמש שנים התחנך במוסד וכשיצא משם עבד זמן-מה בעבודות ארעיות, שנזדמנו לו, עד שמצא, והוא בן 19, את חברתו לחיים ועבר לגור עימה בכפר חסידים. כשבע שנים עבד בבית-חרושת לעורות, ואחרי-כן בשנה האחרונה, החל לעבוד בבניין. היה איש עליז מטבעו, אב נאמן למשפחתו וחבר ותיק ב"הגנה". עם תחילת הגיוס לצבא פנה אחרי ליל שמירה ללשכת הגיוס בבקשה לדחות את גיוסו המלא בגלל מצב אישתו ההרה. בקשתו לא נתקבלה, הוא גויס מיד ואף לא היה סיפק בידו להיפרד מעל בני ביתו. שמואל הוצב בחטיבה 7 שזה עתה הוקמה, עבר אימונים קצרים של מספר ימים ונשלח מיד לגיזרת לטרון. השתתף במבצע "בן-נון א'", ההתקפה הראשונה על מערך הלגיון בלטרון, בניסיון לפרוץ את הדרך לירושלים. הכוחות התוקפים נתקלו בכוחות אויב עדיפים ונאלצו לסגת. בקרב זה נפל, ביום ט"ו באייר תש"ח (24.5.1948), ביום השביעי להתגייסותו. הניח אישה, אסתר צפורה, ו2- בנות (הקטנה נולדה אחרי מותו). הוא ציפה לפגישה עם אחותו שלא ראה אותה מאז עזב את רוסיה, אך היא הגיעה לארץ אחרי נופלו. ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הובא למנוחת-עולמים, עם שאר חללי הקרב, בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.