שורץ, מרדכי (מיקי)

מרדכי, בן רוזה ושמואל-אלכסנדר, נולד בשנת תרפ"ו (1926) בצ'כוסלובקיה, בעיירה שהי-צ'שירי. בן למשפחת עובדי אדמה היה. למד בבית ספר יסודי עד כיתה ח' ובהתאם למסורת המשפחתית ולרצון הוריו תכנן להיות חקלאי. הרפובליקה הצ'כוסלובקית באה אל קצה לאחר חתימת הסכם מינכן בספטמבר 1938, עוד קודם למלחמת העולם השנייה: סלובקיה זכתה בעצמאות והייתה למדינת חסות של הגרמנים. צבאות גרמניה הנאצית פלשו לצ'כיה במרס 1939 והיטלר הכריז על "פרוטקטורט" (חסות) בשטחים בהם התגורר מיעוט גרמני: בוהמיה ומורביה. הצבא ההונגרי פלש לקרפטורוס – החלקים הדרומיים של המדינה. גורלם של היהודים היה דומה בכל האזורים, הם רוכזו בגטאות ובהמשך נשלחו למחנות השמדה. בקרפטורוס שתחת שלטון הונגריה היו חייהם מעט נוחים יותר בשנים הראשונות, אך בתחילת 1944, לאחר שגרמניה כבשה את הונגריה, גם שם רוכזו היהודים ונשלחו למחנות. עד תום המלחמה נספו כ-200,000 יהודים, שני-שליש מיהודי צ'כוסלובקיה ערב המלחמה. כבר בראשית המלחמה נלקחו הוריו של מרדכי למחנה הסגר והשמדה ושם נספו. מרדכי בן ה-13 ניצל הודות לעגלון הונגרי נוצרי שעבד אצל אביו: העגלון לקח אותו תחת חסותו, צירף אותו למשפחתו והחביאו בביתו עד בוא השחרור. בכל אותן שנים, עד לסיום המלחמה, עבד מרדכי כעגלון. בתום המלחמה החליט מרדכי, שלא נותר לו כל קרוב בארץ הולדתו, לעלות לארץ ישראל. בהיותו חבר ב"המכבי הצעיר" הצטרף לקבוצה מחברי תנועתו שהפליגה לארץ מאיטליה באוניית מעפילים, כנראה "דלין". מיד עם הגיעם לחופי הארץ, ביום 2 בספטמבר 1945, נכלאו במחנה המעצר הבריטי בעתלית. במחצית שנות הארבעים כבר הכיל המחנה בעתלית מאות מעפילים. באוקטובר 1945 החליטה ה"הגנה", במסגרת מאבקה בהגבלות העלייה של השלטון הבריטי, לפרוץ את המחנה ולשחרר את כלואיו. לצורך כך הסתננו כמה לוחמי פלמ"ח מוסווים, שארגנו את האסירים ויצרו קשר עם השוטרים היהודים שנמנו עם שומרי המחנה. במבצע נועז פרצו לוחמי הפלמ"ח בליל 10 באוקטובר 1945 את גדרות המחנה, ורבים מעצוריו ברחו ממנו. המשטרה הבריטית נזעקה למקום וניסתה לעצור את הבורחים, אולם הנמלטים הצליחו להערים עליהם בעזרת אלפים מיהודי חיפה והסביבה, שבשוטטם בשטח הפתוח סייעו לבלום את השוטרים הבריטים. כמאתיים מן הכלואים במחנה עתלית הצליחו להימלט באותו לילה, ולאחר מסע לילי מפרך, כשהם מלווים בלוחמי הפלמ"ח, הגיעו דרך הכרמל אל הקיבוצים יגור ובית אורן. משם התפזרו בין היישובים היהודיים בארץ. מרדכי היה בין הבורחים מהמחנה. בהמשך נדד בין יישובים שונים. עם חבריו לגרעין ההתיישבותי שהה במצובה, תקופה מסוימת עשה בעיינות, בחולדה ובכפר המכבי. בשנת 1947 היה עם קבוצתו בין המתיישבים הראשונים שעלו לקיבוץ צאלים בנגב. כחבר ה"הגנה" גויס מרדכי בפרוץ מלחמת העצמאות וצורף לגדוד השמיני בחטיבת "הנגב" – חטיבה מספר 12 ב"הגנה". ביולי 1948 השתתף בקרב בחוליקאת במבצע "מוות לפולש". במסגרת מבצעי "עשרת הימים" שיזמה ישראל ביולי 1948, בתום ההפוגה הראשונה במלחמה, במטרה להדוף את צבאות הפלישה הערבים מהארץ, נערך בנגב מבצע "מוות לפולש". המבצע נועד לבלום את הכוחות המצריים המבוצרים היטב שאיימו להתקדם צפונה לאורך מישור החוף. ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), בהתקפה על משלט מצרי בחוליקאת (כיום אזור חלץ), נתקלו הכוחות הישראלים בהתנגדות עזה, ספגו אבידות כבדות ולא הצליחו לכבוש את השטח. בקרב זה נפל מרדכי. הדרך לנגב הנצור נפתחה שלושה חודשים מאוחר יותר, במבצע "יואב" שנערך באוקטובר 1948. מרדכי היה בן עשרים ושתיים בנפלו. תחילה נחשב כנעדר. כעבור כמה חודשים, בעת שנפרצה הדרך לנגב ונהדפו המצרים, נתגלה קבר אחים ליד משטרת חוליקאת. גופותיהם של מרדכי וחבריו הועברו לקיבוץ רוחמה ונקברו שם. ביום י"א בתמוז תש"י (26.6.1950) הועבר מרדכי למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בכפר ורבורג. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.