שורץ, יוסף (ינצ’י)

בן זולטן ואדיט. נולד ביום כ"ו באדר ב' תש"ח (6.4.1948) בטימישוארה אשר ברומניה. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1958. יוסי ואחותו עמו נרשמו למוסד החינוכי של אלוני-יצחק אך שם לא מצאו את מקומם וחזרו לגבעתיים ושם סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר על-שם א"ד גורדון ואת התיכוניים התחיל ללמוד בבית-הספר התיכון על-שם קלעי שבמקום; לאחר-מכן סיימם בקולג' תיכון האכסטרני שבתל-אביב. היה חבר אגודת "הפועל" תל-אביב מאז שנת 1961 בשחייה ובכדור-מים. היה משתתף בכל פעילויות האגודה בשטחי הספורט הנ"ל והגיע להישגים טובים בתחרויות בשטחי-ספורט רבים אשר להם היה מקדיש זמן רב. בשנים האחרונות לחייו בילה את רוב חופשותיו בקבוצת אושה ושם התאמן בהדרכה לקראת השתייכותו לסגל הנבחרת בשחייה. גילה התעניינות וידע גם בהיסטוריה, בפילוסופיה, במזרח הרחוק ובמוסיקה של ספרד. לצה"ל גויס בפברואר 1968, אך זמן קצר לפני גיוסו עזבו הוריו את הארץ באופן זמני בענייני עבודה. אבל יוהן לא הצטרף אליהם והשירות הצבאי שלו עמד כבר בשער. שירות זה קסם לו והוא החליט להישאר לא במעט גאווה ושמחה, כי, אמר, "אני ממלא את חובתי". במשך שירותו היה רחוק ממשפחתו – ובדידותו זו העיקה על נפשו. במכתביו אליהם חזר והדגיש שאין הוא חסר דבר, שהוא נהנה ואוהב את השירות – ואת הכל קיבל ברוח ספורטיבית. עוד במכתבו האחרון, שכתב שעות מספר לפני נפלו, ביקש מהם שיפסיקו לדאוג לו כי הוא מרגיש את עצמו בקרב חבריו. הוא היה צנוע ושקט, סגור ומוכנס בתוך עצמו. בחור שחיפש תמיד את הפינה האפורה שלו. הוא לא רצה להתבלט מתוך חבריו. היה מראה כושר סבל בלתי-רגיל במסעות וכשהיה חוזר מן הדרך הארוכה והקשה היה נכנס לאוהל, מתיישב על מיטתו ושולף מאי-שם חפיסת שוקולדה – וחברו העיד עליו לאחר נפלו כי "הוא היה עושה לכולם 'טוב על הנשמה'." ראו החבר'ה שהוא שמח ושמחו גם הם כי ידעו שאפשר להתגבר על הכל; הם למדו זאת ממנו. הוא הצטיין באהבת החיים ובשמחתם, אהב לצחוק והיה גאה בכשרו הפיסי הטוב. לאחר שישתחרר מן הצבא אמר לערוך טיול סביב העולם כולו. אחרי טירונותו החליט סגל-הפיקוד של היחידה לשבץ את יוהן ברשימת החיילים המצטיינים ולשלוח אותו לקורס מ"כ כי "הוא חייב להיות מפקד בצה"ל", אמר אחד הקצינים: "אסור לוותר עליו". אך הוא לא הראה התלהבות-יתר מכך כי לא חיפש, כדבריו, עלי תאנה נוצצים. "אני יכול לתרום לצה"ל גם כטוראי מהשורה", אמר; ולמרות השידולים והדיבורים המרובים לא שוכנע יוהן. הוא היה לקשר ביחידה קרבית שחסמה על הגבול המזרחי של ישראל ימים ולילות. הוא לא ניצל את הזכויות שאפשר היה לנצל, מפני שהקצינים גילו את טיבו וכן ידע שהם נותנים בו את מלוא האימון. אך הוא לא הספיק לגמור אף שנה אחת בשירות-החובה, כי ביום י"א במרחשון תשכ"ט (1.11.1968) נפל במשק חמדיה מהפגזת האויב, כאשר נפגע פגיעה ישירה בשעת חילופי האש בין הירדנים וכוחותינו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. מפקד-יחידתו במכתב-התנחומים להוריו כתב בין השאר: "חבר ורע היה לחבריו ומפקדיו העריכוהו על יושרו ומסירותו ואהבת-החיים שבו. במשך שירותו ביחידה קנה לו ידידים רבים אשר כואבים על נפילתו. עליזותו ורוחו הטובה הישרו תמיד אווירה טובה על כל הסובב אותו. מותו היה מכה קשה לכולנו". "הפועל" תל-אביב מארגנת תחרות שנתית לזכרו.