שורץ, ברוך

ברוך נולד ברומניה. גדל והתחנך בעיר הולדתו. מנעוריו היה ציוני וחבר בית"ר. ערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) חיו ברומניה למעלה מ-600,000 יהודים. מתחילת המלחמה שיתפה רומניה פעולה עם גרמניה הנאצית, ושמה לה למטרה לסלק את היהודים מהמדינה תוך שדידת רכושם. בשנת 1941 נערכו פרעות יאשי, בהן וברכבות המוות נהרגו כ-15,000 מיהודי רומניה. בתמורה להשתתפותה במלחמה העניק היטלר לרומניה את אזור טרנסניסטריה, במערב אוקראינה בין הנהרות בוג ודנייסטר. באזור חיו כ-300,000 יהודים, שעשרות אלפים מהם נרצחו מיד עם כניסת הגרמנים. הרומנים ריכזו במקום יהודים שגורשו על ידם, ובסך הכול רוכזו למעלה מ-150,000 איש במחנות והועסקו בעבודות כפייה. לאחר מכן נערכו גירושים המוניים של יהודי בוקובינה ובסרביה לטרנסניסטריה. במהלך הגירושים נרצחו יהודים רבים, ורבים מהמגורשים מתו כתוצאה מחיי המצוקה אליהם נדחקו. יהודי צפון טרנסילבניה הועברו יחד עם השטח לריבונות הונגרית, ומרביתם נשלחו למחנות המוות. עד תום המלחמה נספו כמחצית מיהודי רומניה. רבים מהם נרצחו בטרנסניסטריה, שהייתה לגיא ההריגה של ארץ זו. ברוך היה היחידי ששרד מכל משפחתו. לאחר המלחמה חי ברוך עוד זמן מה ברומניה, עד שעלה לארץ ישראל. אוניית המעפילים בה עלה נעצרה על ידי הבריטים וכל אנשיה נשלחו לקפריסין, משם הצליח ברוך להגיע לארץ רק במאי 1948, סמוך להכרזת המדינה. מיד בבואו, בעיצומה של מלחמת העצמאות, התגייס ברוך בתל אביב ונשלח לבסיס בתל ליטוינסקי (תל השומר). שם, בין המתגייסים הרבים, אבדו לו תצלומי משפחתו, שהיו הזיכרון היחיד מחייו ברומניה. ברוך הוצב לחטיבת "גבעתי" – חטיבה 5. חבר שהתגייס עימו מעיד עליו כי היה מלא שמחה על כי ניתן לו להיות חייל ולשאת נשק, מרגע שקיבל את רובהו לא הניחו מידו ולא נפרד ממנו. אותו חבר אף סיפר כי ברוך היה מאושר כפליים משנודע לו שמחלקתו נשלחת לנגב להילחם בפולש המצרי. ב-20.5.1948 נשלחו כמה יחידות של "גבעתי" כתגבורת לקיבוץ ניצנים. קיבוץ זה, ששכן צפונה מאשקלון במישור החוף הדרומי, סבל מהתנכלויות ערבים מראשית המלחמה, היה מבודד ואספקה הגיעה אליו רק בשיירות מאובטחות, שהותקפו בדרכן לעיתים קרובות. ב-15.5.1948 פלש הצבא המצרי לישראל, ולאחר שנבלמה התקדמותו צפונה ליד אשדוד נותר קיבוץ ניצנים בעורפם. המצרים הבינו כי נקודה זו יכולה לשמש בסיס לפעילות כוחות ישראל וריכזו כוח ניכר כדי לכובשה. באותו זמן כבר פונו מהקיבוץ מי שאינם לוחמים, ונותרו בו כ-70 חברים ושתי מחלקות של "גבעתי". ההתקפה המצרית על ניצנים החלה בליל 6/7 ביוני 1948. מבעוד לילה הופגז המשק קשות, ועם בוקר החלה הסתערות הרגלים. ההסתערות הראשונה נבלמה באש המגינים, אך בצהריים הצליחו המצרים לחדור למשק. מגיני המשק נסוגו למבנה שכונה "הארמון", ובשעה 16:00, לאור אבידותיהם, חוסר הקשר עם החוץ וכיתורם המוחלט, נאלצו להיכנע. בקרב ביום כ"ט באייר תש"ח (7.6.1948) נפל ברוך. היה אחד ההרוגים האחרונים לפני הכניעה. ברוך היה בן כעשרים ושתיים בנפלו. הובא למנוחת עולמים בקבר אחים בניצנים. שמו מונצח על גבי האנדרטה המוצבת בבית העלמין של הקיבוץ. יומיים לפני נפלו אמר למפקדו: "אם אפול כאן, אנא כתוב על קברי באותיות ברורות: כאן שוכב החייל שורץ מרומניה, אשר נפל למען המולדת". בקרב בניצנים נהרגו למעלה משלושים לוחמים, כמחציתם חברי הקיבוץ והיתר חיילי "גבעתי". כמאה איש נלקחו לשבי המצרי. קיבוץ ניצנים ההרוס שוחרר על ידי צה"ל במבצע "יואב" באוקטובר 1948. על חורבות המקום הוקם כפר נוער, ובסמוך הוקם מחדש הקיבוץ. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל