שורץ, אריה (לייבלה)

בן מרקו ולאה. נולד ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948) בעיצומה של מלחמת-הקוממיות בניקוסיה שבקפריסין. בספינת מעפילים עלו בני-המשפחה לארץ מרומניה, אך גורשו לקפריסין ושהו שם כשנה ושלושה חדשים עד שהגיעו לארץ עם קום-המדינה – ובמחנות אלה נולד אריה, וכשהביאו אותו ההורים אל חוף- מבטחים היה הילד בן ששה חדשים. מאז בוא המשפחה לארץ התיישבה בנתניה ומשחר-ילדותו גדל שם. אריה סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי על-שם אוסישקין ובבית-ספר תיכון ערב על-שם טשרניחובסקי. שם גם הצטרף לאגודת יורדי-הים "זבולון", כי מאד אהב את הים ומכאן עיסוקו בכל מיני ספורט ימי. נער שקט היה ותמים, אהוב על חבריו. מ"זבולון" מצא אריה את דרכו לגדנ"ע-ים והיה בקורס קדם-צבאי מטעם חיל-הים בשנת 1965. מיד עם גמר הקורס התגייס לצה"ל (אפריל 1966) והתחיל לשרת במשחתת "אילת". עוד בטרם מלאו לו י"ט שנה כבר השתתף בפעולה קרבית במלחמת ששת הימים. מלבד משיכתו לים היה גם חובב אמנות ורגישותו בתחום זה הפליאה את חבריו. את היום הראשון של חג-הסוכות בילה בחיק-המשפחה. היה עליז ותיכנן יחד עם בחירת-לבו את יום-נישואיהם הקרוב. לא עברו ימים רבים ואריה גילה אומץ-לב והתנדבות בעת טיבוע אח"י "אילת" וצוין לשבח מטעם חיל-הים. מעשהו של אריה, אשר גרם למותו למחרת טיבוע המשחתת ביום י"ט בתשרי תשכ"ח (22.10.1967), תואר בתעודת הצל"ש. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה. מעשהו תואר בצל"ש הנזכר לעיל בזו הלשון: "לאחר שנפגעה אח"י 'אילת', נותק הקשר בין חלקי האניה. רב"ט שוארץ התנדב לשחות לירכתי האניה על מנת להעביר חבל שבעזרתו תהיה אפשרות להעביר רפסודות עם פצועים לחרטום. קפץ לים בחשיכה, שחה נגד זרמים אשר משכוהו אל תוך הפרצות שניבעו בגוף האניה הפגועה והצליח להגיע אל ירכתיה. לאחר-מכן שחה חזרה לחרטום. משך כשעה וחצי עזר לפצועים בחרטום האניה ללא מנוחה תוך גילויי-מסירות בלתי-רגילים". רב"ט שוארץ נטש את האניה בין האחרונים ונפטר כתוצאה מפצעים שנגרמו לו על-ידי פיצוץ תת-ימי. לאריה נקבעה דרגת סמל מיום טיבוע המשחתת. בחוברת שעיריית נתניה הוציאה לזכר בניה שנפלו על משמרתם פורסמה רשימה עליו. בספר "מלחמה שלאחר המלחמה" בהוצאת ענף ההדרכה וההסברה שבמטכ"ל מסופר על הקרב שעליו צוין לשבח.