שורץ אברהם, ד”ר

בן יחיד להוריו, שמחה ואסתר. נולד ביום י"ד בתמוז תרצ"ה (15.7.1935) בעיר קומרון שבהונגריה. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1937. אברהם למד בבית-הספר "מזרחי" ברחובות ובבית-הספר "תחכמוני" בתל-אביב. לרגל קשיי-עבודה עברה המשפחה לגור בחיפה וגם שם המשיך ללמוד בבית-הספר "מזרחי". כשמלאו לו עשר שנים נתייתם מאמו והאסון השפיע עליו מאד. אז מסר אותו אביו למוסד-הילדים שבקבוצת יבנה ושם סיים את לימודיו היסודיים. לאחר-מכן למד ב"מדרשית נועם" שבפרדס-חנה והיה מן המוכשרים שבתלמידים שם וגם סיים את לימודיו התיכוניים בהצלחה רבה. ירא-שמיים היה וקובע עתים לתורה. כאשר הגיע מועד גיוסו לצה"ל העלה אביו לפניו את הרעיון שאולי מן הראוי לדחות את גיוסו מפני היותו בן יחיד – ולהמשיך בלימודיו. אבל אברהם ישר-דעת היה וישר-דרך ולא רצה לקבל שום הצעה לדחיית גיוסו ושירותו. "אבא", אמר אברהם, "איני רוצה בשום פנים להשתחרר ואם תכתוב מכתב בקשה (ללשכת הגיוס לבקש דחייה) אתגייס מרצוני הטוב ואלך ישר לחזית". ואמנם כן היה. הוא התגייס ביולי 1953 ואחרי שסיים את שירותו הסדיר התחיל ללמוד כימיה פיסיקלית באוניברסיטה העברית בירושלים עד שסיים את לימודיו שם בהצטיינות. התואר דוקטור למדעים ניתן לו מטעם הטכניון העברי בחיפה ולאחר-מכן השתלם במשך שנה אחת באוניברסיטה של בופלו שבארצות-הברית ועבד במעבדות Oak-Ridge שבמדינת טנסי במשך שלוש שנים. לשם יצא עם אשתו ובתו הבכירה ובחוץ-לארץ נולד להם ילד שני. כאשר נתעוררו בעיות-חינוך של הבת הבכירה הגיעו אברהם ואשתו למסקנה כי את החינוך לילדיהם לפי רוחם יוכלו לתת להם רק בישראל – ואז קמו וחזרו לארץ. בשנת 1966 חזר מארצות-הברית למעבדה לאנרגיה אטומית בנחל שורק והיה שם אחד מהמדענים הבכירים; שימש כמנהל-מחלקה. בנחל שורק התבלט מיד כאחד האנשים המוכשרים והמבטיחים ביותר. פעלתני, עצמאי במחשבתו, בעל רעיונות מקוריים ושאיפה עזה לקדם ולהתקדם; אישיותו היתה נעימה ומושכת, שיחתו היתה מגרה ומעניינת. היה מפרסם מאמרים מקצועיים. לפני מלחמת ששת הימים קיבל צו גיוס והשתתף בקרב שנערך במשלט אל-קובה אשר במבואות עזה ביום הראשון לקרבות ובו נפצע וביום ג' בסיון תשכ"ז (11.6.1967) מת מפצעיו. הניח אשה ושלושה ילדים אשר הצעיר בהם היה בן חודש בנפול אביו. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בקרית-שאול. בספר " במעלות גיבורים", בעריכת ישראל ארליך, הובאו דברים עליו.