שוקר (אבורוס), שמאי

בן בנייה ואברהם. שמאי נולד בחדרה בי"ז בתמוז תש"י (2.7.1950). הוא גדל בראש העין, למד בבית הספר היסודי "רמב"ם" וכבר שם בלט בין חבריו בהישגיו הנאים בלימודים. את לימודי התיכון עשה בבית הספר התיכון המקיף הדתי בראש העין, באחד מהמחזורים הראשונים של בית הספר. בתקופתו היו תנאי הלימוד קשים מאוד: לימוד במבנים ארעיים או תחת כיפת השמים. למרות קשיים אלו בלט שמאי בהישגיו בלימודים. שמאי היה אהוד מאוד על מוריו ומקובל בקרב חבריו. הוא בלט בכישרונותיו המרובים ובתכונותיו המיוחדות, אשר סחפו תלמידים רבים להימצא בסביבתו. את לימודי התיכון סיים שמאי בשנת תשל"ח במגמת "מסגרות מכנית ומבנים". בשנות התיכון הדריך שמאי חניכים בתנועת הנוער "בני-עקיבא" ואף בלט בין צוות המדריכים בתנועה. שמאי היה ראשון התלמידים שהתגייסו לשירות בצה"ל. את שירותו הצבאי כחייל קרבי ביצע לאורך קווי האויב בתקופת מלחמת ההתשה. מפקדיו העריכוהו וכתבו עליו חוות דעת מעולות, ושמאי אף נתבקש לחתום ולהמשיך לשירות הקבע. עם שחרורו מצה"ל החל שמאי לעבוד בתחום שהוכשר אליו בתיכון, מסגרות מכנית. לאחר תקופה קצרה התחתן שמאי. עם הזמן החליט שמאי לשרת את המדינה והתגייס לשירות במשטרת ישראל. את תפקידו כשוטר מילא ביחידת המודיעין, ושם התחבב מאוד על מפקדיו ועל חבריו. בי"ז בסיוון תשל"ח (22.6.1978) נהרג שמאי בתאונת דרכים קשה. סמל-ראשון שמאי נפל בעת שירותו. בן עשרים ושמונה היה בנפלו. הוא נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין בראש העין. הותיר אישה וארבע בנות.