שוקרון, משה
בן רחל ושמואל. נולד ביום כ"ט בניסן תשי"ח (19.5.1958), בירוחם. בן שני למשפחה בת שמונה ילדים. משה למד בבית-הספר היסודי "הנשיא" בירוחם והשלים השכלתו במרכז הנוער במקצועות טכניים. בחור חביב, שפע שמחת חיים, מוקף ידידים וחברים. במחצית חודש מאי 1976, גויס משה לשירות חובה בצה"ל. הוא סיים טירונות והוצב לחיל האוויר. משה נשלח לקורס נהגי משאיות, עבר קורס נהגי נגמ"שים, קיבל דרגת רב"ט והוצב לשרת בבסיס חיל האוויר במצפה רמון. במהלך שירותו הועלה משה בסולם הפיקודי עד דרגת רס"ל. בשנת 1978, נישא משה לחברתו רותי. המשפחה התרחבה עם הולדת שתי הבנות – שירי ולילך. במאי 1979, סיים משה את שירותו הסדיר והצטרף לשורות צבא הקבע. בתעודת השחרור נכתב: "חייל טוב מאוד, שקט ומסור לתפקידו". משה בלט במזגו הנוח, ידע להבחין במצוקות ובקשיים של אחרים והציע עזרה מבלי שהתבקש. בשנת 1980, סיים משה את שירותו בצה"ל והוצב ליחידת מילואים של חיל ההנדסה. הוא עבר הכשרה של מפעיל ציוד מיכני כבד והתקבל לעבודה במפעל הפוספטים רותם-דשנים. לאחר תקופה נפרד משה מרעייתו רותי. הוא נישא לדינה ונולדו שתי הבנות – רחלי ועדי. ביום ז' בשבט תשנ"ד (19.1.1994) נקרא משה לשירות מילואים פעיל. במהלך נסיעתו מביתו בדימונה ליחידתו בעזה, בכביש דימונה – באר שבע, ליד צומת ערוער, נספה משה בתאונת דרכים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בדימונה. על מצבתו נחקק: "נפל בעת מילוי תפקידו". משה הותיר אחריו רעיה – דינה, ארבע בנות – לילך, שירי, רחלי ועדי, אב, ארבע אחיות – אירית, רבקה, דינה ואילנה ושלושה אחים – יעקב, יורם ואברהם. בן שלושים ושש היה משה בנופלו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "משה שירת ביחידה אחת עשרה שנה. בפרק זמן זה למדנו להכיר את אישיותו המיוחדת, ואת מזגו הנוח. …נפש חביבה ואצילה, שכל מעייניה היו עזרה לזולת, התנדבות לכל משימה ומבצע. ראש וראשון לעושים ולמעשים. …גאוותנו על הזכות שנפלה בחלקנו, שמשה נמנה על שורות היחידה…".
