שוקרון, יהונתן (יוני)

בן לשולמית ושמואל, אח לאוראל. נולד ביום ה' בחשוון תשמ"ד (12.10.1983) בירושלים. הוריו כותבים: "יהונתן, את שמך בחרנו בקפידה לאחר אסון מות אחותך שגית ז"ל, מלשון "ה' נתן". התברכנו בבן מקסים שכמוך וקראנו לך בשם יהונתן, וזו אכן היתה מתנה גדולה משמים שזכינו בך. הבאת אור כל כך גדול לחיינו. לאחר אובדן אחותך אתה היית האור שהאיר והגשים את התקווה שבליבנו." שנות ילדותו עברו עליו במעון נעמ"ת שבשכונת מוסררה בירושלים, בגן חובה של אורה קדם ברמת דניה, בגן חובה "גן לילי" בשכונת תלפיות. הוא התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי "אפרתה". אמו מספרת: "היית ילד שפשוט קשה להביע זאת בכתב, ילד חברותי שתמיד חברים היו סביבו. לעזור לזולת, לקחת מעצמך ולתת לאחרים, זו תכונה שהובילה אותך תמיד. אם היית חוטף על שובבותך, זה בגלל שהיית ילד עם הרבה הומור, ילד חייכן ומצחיק, שיודע לשאול את השאלות ותמיד יודע את הזכויות שמגיעות לו." מילדותו חבב יהונתן מכוניות, ובבגרותו ידע לטפל בהן בחוש הטכני שניחן בו. הוא גם ידע לפתור כל בעיה ותקלה בתחום. מוזיקה ואנגלית, שהיתה שגורה בפיו, למד דרך "החיפושיות". יהונתן אהב להאזין למוזיקה מזרחית ורכש דיסקים רבים של זמרים בתחום זה. בשעות הפנאי למד בחוגי אנגלית, קארטה וציור. ילד שתמיד קיבל כמעט הכל. בתום לימודיו היסודיים עבר יהונתן לתיכון "מוריה" ולמד בו שנתיים. מכיוון שבית-הספר היה במסגרת דתית והמשפחה חילונית, החליט יהונתן לעבור לבית-הספר התיכון "מקיף גילה" בירושלים, שם למד שנה אחת וסיים את לימודיו בתיכון "ליידי דיוויס". את הטיול הראשון לחו"ל קיבל במתנה לכבוד בר-המצווה שלו. את המסיבה ערכו בחוג המשפחה ויהונתן נסע לאנגליה ולצרפת. כשמלאו ליהונתן 12 שנים נולד אחיו אוראל. בין שני האחים שררה אהבה מיוחדת במינה. דאגה ומסירות, שרק יהונתן יכול היה להעניק לאחיו. הוא התגאה בו עד מאוד, לימד אותו לשחות בגיל שלושה חודשים, לרכב על אופניים ולצאת לטיולים. בימי השלג בירושלים לימד את אוראל לבנות בובות שלג ולהעיף כדורי שלג זה על זה. לאחר שסיים את לימודיו קיבל מתנת גיוס מהוריו, חופשה ביוון. יהונתן שאב מטיול זה הנאה כה רבה עד כי תיכנן כבר את הטיול הבא, לארצות-הברית, מתנת שחרור שלא זכה להגשים. באוקטובר 2001 התגייס יהונתן לצה"ל. הוא רצה לשרת בהנדסה קרבית אך המרחק מהבית היה קשה והוא החליט לעבור לשרת קרוב לבית והועבר לצריפין. אימו כותבת: "החרדה ליוותה אותנו יום יום כשהיית בדרכים ותמיד היינו דרוכים ומחכים לטלפון שיודיע שהגעת בשלום. כשסוף-סוף החליטו להעביר אותך יותר קרוב. לשרת בענתות, הוסרה הדאגה מליבנו, כי המרחק היה לא רב, ולפיכך גם החרדה קטנה יותר." יהונתן שאף להמשיך ללמוד מחשבים או הנדסאות, אך הכל הסתיים בנקישה אחת על הדלת, שהוריו לא ישכחוה לעולם. ביום כ"ו באדר תשס"ד (19.3.2004) נהרג רב"ט יהונתן (יוני) שוקרון בתאונת-דרכים בעת שירותו והוא בן עשרים. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל. הותיר אחריו הורים ואח. אמו כותבת: "יהונתן,/ היית קרן האור בחיינו,/ האור שנדם ושקע במעמקי ליבנו בדומיה נצחית,/ נזכרך מול תמונתך לנצח נצחים,/ דמותך תמיד תלווה אותנו מנגד עינינו,/ מלאך שלנו./ תהי נשמתך צרורה בצרור החיים."