שופט, אסף

בן מרדכי ואביגיל. נולד ביום י"א באלול תש"ט (5.9.1949) בקיבוץ בית קשת ונמנה עם הילדים הראשונים שנולדו במשק אחרי תום מלחמת השחרור. לפני שמלאו לאסף שנתיים החליטה המשפחה לעבור לגבעת ח"ן. הוא היה ילד עליז ושונא מריבות ובכך קנה את מקומו בין ילדי הכפר וקשר עמם קשרי אחוה. הוא נהג בכולם טוב לב, חביבות וידידות. כשלמד בבית הספר היסודי ברעננה ובבית הספר התיכון על שם אוסטרובסקי שבמקום, תמיד היה מוקף חברים ורעים. הוא היה חבר בתנועת בני המושבים, המסונפת ל"נוער העובד". עוד מקטנותו התבלטה עצמאותו והוא החליט ברבות הימים על לכתו לבית הספר הקדם-צבאי על שם מוסינזון במגדיאל – כדי להתמחות בלימודי האלקטרוניקה. הוא היה קשור מאוד לביתו וקשה היה לו להתרגל לחיי בית ספר קדם-צבאי זה, כי חל שם איסור לנסוע הביתה ללא רשות. אך מאחר שהמקום היה קרוב לביתו וגעגועיו היו עזים היה אסף מסתכן לפעמים, ו"קופץ" לכפר, ולו גם לשעה קלה. לאחר סיום לימודיו שם נתקבל לבית הספר הטכני של צה"ל בחיפה ובשנת הלימודים שם השתפרה הרגשתו. הוא נוכח לדעת שלימודיו מועילים לו וכשיגיע לצה"ל יוכל להשתלב בעבודה חיונית, שכן האלקטרוניקה היא אחד השטחים המתפתחים בקצב מהיר. הוא ציפה בקוצר רוח ליום שיוכל להגשים את משאלתו זו. הימים שלפני הגיוס היו קשים ביותר לאסף, כי זו הייתה תקופת ההיערכות לפני מלחמת ששת הימים. אביו כבר היה מגויס וכמוהו רוב חברי המושב, ואסף בבית דרוך לפעול. לבסוף, ביום פרוץ מלחמת ששת הימים, הגיע צו הקריאה. אסף גויס לצה"ל בתחילת יוני 1967. הוא לא אהב ביותר את חיי הצבא, אולם מילא את חובתו בנאמנות ובמסירות ללא גבול. הוא יצא מהבית דרוך ומוכן לפעולה. עוד לא הגיע לבסיס וכבר נשמעו בשורות המלחמה. לאחר שוך הקרבות נשלח אסף לשרת בסיני ורוב ימי שירותו עברו עליו שם. תנאי החיים במדבר היו קשים אך הוא קיבל הכל באהבה וקיווה כי כחלוף ימי המלחמה יבואו ימים טובים יותר. מרוב אהבתו למשפחה ולנשק היה מנצל כל הזדמנות לבקר בבית, למרות שנאלץ לעשות דרך ארוכה ומעייפת. בשעת ביקורים אלה בבית היה מבקר אצל חבריו לנשק, ששכבו פצועים בבתי החולים, או החלימו בבתי הבראה. גם אם הייתה החופשה קצרה ביותר עשה כמיטב יכולתו לסייע בעבודות השונות במשק הוריו וזכר גם לבקר בבית סבא וסבתא ובהעדר הוריו מן הכפר היה מנהל את המשק בהצלחה רבה. בשבועות האחרונים לשירותו היו ההורים סופרים את הימים שנותרו עד יום השחרור ורקמו תכניות לעתיד בשבילו. גם הם וגם אסף ציפו בקוצר רוח ליום השחרור הקרב ובא (הוא עמד להשתחרר כחודש לאחר שנפל) אך זה לא מנע אותו מעמוד על זכותו להשתתף בכל פעילות קרבית. אור ליום ו' בניסן תש"ל (12.4.1970), נפל באזור תעלת סואץ בהפגזת האויב על סיור יחידתו. אחרי שנחלץ מן הזחל"ם הבוער שאלו מפקד הסיור אם הוא זקוק למורפיום והוא ענה: "איני זקוק לכך, טפל בפצועים האחרים". באותו שקט ושלוה שציינו את הליכות חייו הקצרים נשא בגבורה את כאביו ויסוריו עד שיצאה נשמתו בחצות הליל. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות ברעננה. מפקד היחידה כתב במכתב תנחומים להורים: "אסף היה מן הדמויות הבולטות ביחידה. היה מסור ועשה הרבה מעבר למה שדרש תפקידו. הוא היה אהוב על כולנו. בכוח הרצון שלו והאופטימיות שגילה שימש לנו דוגמא. גם לאחר פציעתו הקשה לא אבדו כוחו ומצב רוחו הטוב והוא עודד את שאר פצועי הזחל"ם. דאגתו הייתה תמיד מה יהיה על הקשר ביחידה ועל המצב בבית". גם הטכניון העברי בחיפה שלח למשפחה מכתב המביע צער וכאב על נפול הבן, ובין השאר כתוב בו: "זכרו של אסף לא יישכח ושמו יינון לעד בין אלה אשר נתנו כל אשר להם למען חירותה וקוממיותה של מדינת ישראל". לאחר נפילתו הוציאו ההורים לאור חוברת הנושאת את שמו; כן הוקמה בטכניון קרן מלגות על שמו. במכתב מטעם הטכניון המודיע על הקמת הקרן כתוב: "תודות לתרומה נדיבה של מקס וליליאן שארפ מקנדה, יונצח זכרו של בנכם אסף על ידי קביעת קרן מלגות מתמדת בטכניון על שמו. המלגות על שם אסף תחולקנה מדי שנה ומטרתן תהיה לאפשר המשך לימודים לסטודנטים מוכשרים וחסרי אמצעים. בדרך נאה זו יונצח לדורות זכרו של בנכם;" במושב גבעת ח"ן נורתה אבן פינה למגרש ספורט גדול, שישא את שמו ואת שם בן מושב אחר שנפל.