שוסטקובסקי, אריה
בן פסיה ואהרון. נולד בשנת תרס"ד (1904) בעיירה דוויד-הורודוק שברוסיה הלבנה. הוא התחנך בבית מסורתי-חסידי ואת לימודיו עשה בגימנסיה הרוסית. בערבים למד עברית ותלמוד אצל טובי המלמדים בעיר מנעוריו היה חבר בתנועת "צעירי ציון" ועם סיום לימודיו בבית הספר התיכון הצטרף לתנועת "החלוץ" ויצא להכשרה. בדצמבר 1925 עלה לארץ-ישראל ועם הגיעו אליה נתקל מייד בקשיים של מציאת עבודה בגלל השפל הכלכלי ששרר בארץ ואולם הקשיים לא שברו את רוחו ואשרו היה רב על שזכה להגשים את חלום נעוריו להיות חלוץ בארץ-ישראל. הוא לא מאס בשום עבודה: עבד בכבישים, בבניין, במפעל המלח בעתלית וייבוש ביצות הקישון. בשנת 1928 התקבל לעבודה קבועה אצל האחים מילר בבית החרושת לייצור קרח וחמצן בחיפה. עד מהרה התבלט בין העובדים והיה לעובד בכיר שהוטלו עליו תפקידים אחראיים. הוא קנה לו מעמד גם בין העובדים והיה לנציגם במגעים עם מוסדות ההסתדרות, גם נודע במסירותו למפעל, לחבריו ולידידיו ונכונות תמיד להושיט עזרה לכל מבקש. אריה נמנה עם המתיישבים הראשונים בקריית-חיים ובה בנה את ביתו. בה גם המשיך בפעילותו בשורות ה"הגנה" שאליה הצטרף עוד בשנת 1929, ומילא בא תפקידי פיקוד. מקום עבודתו היה בסביבה ערבית עויינת ולא פעם שימש מטרה להתגרויות מצד ערביי הסביבה. אריה לא נרתע ואף עודד ואימץ את ידי חבריו שלא לנטוש את העבודה על אף הסכנות. במאורעות הדמים שהתלקחו בחיפה בשנת 1938 שותקה העבודה במפעל לימים אחדים מחשש להתקפה ערבית. ביוזמתו של אריה, החליטו העובדים לחדש את עבודתם למרות המתיחות הרבה ששררה בסביבה. ביום 10.7.1938, בעת הנסיעה לעבודתו בחיפה, הוטלה פצצה לתוך האוטובוס. אריה נפצע קשה ומת מפצעיו לאחר שלושה ימים, ביום י"ד בתמוז תרצ"ח (13.7.1938), הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחיפה. הניח אישה ושני בנים. שמו הונצח ב"האילנות שנגדעו", חוברת זכרון לבני קריית חיים.
