שומרוני, משה (מושיק)

משה, בן רחל ויעקב, נולד ביום י"ד באב תשי"ד (13.8.1954) בתל- אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "אילנות" ברמת-אביב ובבית-הספר התיכון-מקצועי בחולון. משה, או מושיק כפי שכונה בפי רבים, היה ילד יפה, מרדן ושובב גדול. הוא נהג לבלות הרבה עם בני גילו, הבנות אהבוהו ולבנים שימש מנהיג. בשל אישיותו החביבה, ובשל היותו מלא מרץ וחדווה, התחבב גם על מוריו בבית-הספר, אם כי היה זה הוא שארגן כל מיני "שביתות" ותעלולים. הוא היה תלמיד טוב במקצועות הריאליים, וספורטאי מצוין – במיוחד בריצות למרחקים ארוכים, בכדורסל ובכדורגל. מושיק שהיה שופע פעילות, הקדיש מזמנו לחוגים שונים לעבודות יד, ואהב בעיקר את החוג לקרמיקה. שעות ארוכות בילה במועדון הנוער באפקה. לפני גיוסו עבד זמן מה בחברת "דן". משה גויס לצה"ל בראשית מאי 1972 והוצב לחיל ההנדסה. לאחר הטירונות נשלח ליחידת הנדסה קרבית ותפקידו העיקרי היה הפעלת סירות גומי. במלחמת יום-הכיפורים שירת בחזית סיני, בקרבות נגד המצרים. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) עסק בפינוי פצועים באזור הגשרים, במסגרת תפקידו כמפקד סירת גישור. שם נפגע מירי קטיושה ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול, השאיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "משה היה בין החיילים הטובים ביחידה. עליז וחייכן היה, חביב על מפקדים ועל חיילים כאחד". קטעי שיר נשלחו לבית הוריו של משה, כפי שנכתבו על ידי דוד מזרחי, חייל שהכירו שבועות מספר. ואלה דברי השיר: "אי- שם בלבי / חרוטים ארבעה ואחד / ארבעה שהוקז דמם / ואחד שדמו לא הוקז עוד. / אי- שם במוחי / חרוט אותו ליל שבת / שעל אף קיתון פגזיו / נשאר צונן ואכזב;" סיפרו עליו חבריו: "הוא היה אח ורע לכולם. כל השכונה התייתמה עם מותו. הוא חסר לנו ואנחנו מחפשים אותו. כה מלא רוח חיים, צחוק ושמחה היה תמיד". לזכרו פורסמה רשימה בעלון, שהוציאה לאור חברת "דן" לזכר נופליה.