שומונוב, יוסף
בן מאיה ואמנון, נולד ביום ו' בכסלו תשמ"ב (2.12.1981) בעיר סמרקנד, באוזבקיסטן, אח בכור לבנימין ואברהם. כשמלאה לו שנה החליטו הוריו לעבור לאוקראינה, שם גדל ובילה את רוב שנות ילדותו. כשהיה יוסי בן 13, בשנת 1994, עלתה המשפחה ארצה והתגוררה בלוד. יוסי ואחיו החלו ללמוד בבית-ספר דתי כדי להוסיף דעת על היהדות. כעבור שנה עבר יוסי לבית-ספר חילוני, שם למד שנתיים. עקב בעיות כלכליות נאלץ יוסי לעזוב את לימודיו בגיל שש-עשרה ולצאת לעבוד כדי לסייע להוריו בפרנסת הבית. בזכות עזרתו הרבה הצליחה המשפחה להתבסס, ובזכותו של יוסי ניתנה לאחיו הקטנים הזדמנות ללמוד בשקט וברוגע. יוסי עבד בדפוס "יאה" קרוב לשנה וחצי וזכה בהערכה רבה מהעובדים, לאחר-מכן עבד כשנה בחברת "לימנציה" בתל אביב. גם שם התחבב על העובדים, היה לאחד העובדים הטובים בחברה ובתוך זמן קצר קודם לאחראי מכונה. שנה לאחר-מכן חזר לדפוס "יאה" ועבד שם עד גיוסו. כשהגיע הצו הראשון מיהר יוסי להתייצב בלשכת הגיוס ולעבור את הבדיקות כדי להתגייס לצה"ל ולשרת את מדינת ישראל. בשנת 2000 נפטר סבו של יוסי וסבתו נותרה ערירית. יוסי, בליבו החם והאוהב, התנדב לגור איתה ולסייע לה בכל. בניגוד לרצונו הוא נאלץ לדחות את גיוסו ולהישאר עם סבתו עד שתחזור לעצמה אחרי אובדן בעלה היקר. ב-30 באפריל 2001 התגייס יוסי לצה"ל וסיים את אימוני הטירונות כחניך מצטיין. לאחר הטירונות עבר קורס טבחים, שבמהלכו התבלט והשקיע בו את כל כולו. הוא הוצב בבסיס חטיבת "עציון" בבית שמש. שלושה חודשים לאחר גיוסו, ביום כ"ב בתמוז תשס"א (13.7.2001), נפל יוסי בעת שירותו והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי סגולה בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים, שני אחים וסבתא. בנימין, אחיו של יוסי, כותב: "יוסי היה תמיד מוכן להקריב את רצונותיו כדי לעזור להורים להתקדם. היה לו לב רחב מאוד, שהיה נותן כל דבר ללא תמורה. ילד שחלומותיו לעולם לא יתגשמו. הוא היה אדם טוב, חבר נאמן ואח אמיתי. ילד שקט וטוב לב שהלך לעולמו מוקדם, נער צעיר שעדיין לא הספיק לראות את כל הדברים היפים והטובים שיש בעולם."
