שולקיס, שרגא

בן רחל ויחיאל, נולד ביום ג' באדר תר"ץ (3.3.1930) בעיר פודל- אלויה, מחוז יאסי, רומניה. האם, שנסעה להוריה לתקופת-הלידה, חזרה איתו ארצה בהיותו בן חצי שנה. הוריו היו מראשוני מייסדיה של קרית חיים. אביו, מחברי ה"הגנה" הוותיקים, פועל בניין במקצועו, חינכו ברוח חלוצית כנה, על אף המצב הכלכלי הקשה ששרר בבית תכופות. שרגא למד בקרית חיים, בתקופת ההתקפות מהאוויר על חיפה בימי מלחמת-העולם השנייה עבר ללמוד בכפר סבא, ואחר-כך חזר לקרית חיים. המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכוני למסחר "עתיד" ובבית-הספר המקצועי שליד הטכניון. נתגלו בו כשרונות רבים בתחום הטכניקה. הוא בנה בעצמו סירת-מפרש גדולה ומשוכללת. בגלל המצב החומרי הקשה בבית עבד עם אביו בבניין וגם בעבודה זו גילה כשרונות לבנאות וחלם להיות פעם מהנדס-בניין. היה חניך תנועת "גורדוניה" וחבר הפלוגה הימית של "הפועל". היה עלם גבוה, נאה וספורטאי מצוין ששימש תמיד מרכז בחברתו. את שנת ההכשרה עשה בחמדיה ועבד ברפת ובדיג נוסף על האימון הצבאי שעבר שם. ב-29.11.1947, מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התגייס גיוס מלא לכוחות ה"הגנה" ושירת כמקלען בגדוד בחטיבת "כרמלי". הוא השתתף בקרבות הקשים כמקלען מומחה ברמת יוחנן, שפרעם, ראש הנקרה, לג'ון ומגידו, חיפה, עכו, נבי- יושע ומלכיה, משמר הירדן ורמות נפתלי ושירת גם בליווי שיירות בגליל העליון. בהתקפה על שיירת הנשק הערבית בדרכה מעכו לחיפה הוטל עליו התפקיד לעכבה על-ידי זריקת בקבוקי מולוטוב. בגלל חיבתו היתירה למקלעו וטיפולו המעולה בו נבחר מבין 250 חיילים להשתתף במצעד הצבאי הראשון בתל-אביב. נפל צמוד למקלעו בקרב על משלט שייח'-עבד ליד מנרה, ביום י"ט בתשרי תש"ט (22.10.1948), בשעה שחיפה על חבריו. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.