שולמן, אלימלך רפאל (מילך)
בן שרה והרב אשר מאיר. נולד ביום ג' בשבט תר"פ (23.1.1920) בטבריה, שם גדל והתחנך. עם תום לימודיו בבית-הספר היסודי 'אור תורה' ובבית-הספר העל-יסודי 'רבי מאיר בעל הנס', פנה ללימודי מקצועות האינסטלציה והמכונאות ועבד בתחומים אלה בטבריה. כשמלאו לו תשע עשרה עבר לירושלים, שם למד נהיגה ומצא את פרנסתו במקצועות אלה. אלימלך נהג לבקר דרך קבע בבית אחותו, בתיה באשע לאה, שנהרגה ביום כ"ד באייר תש"ח (2.6.1948), כשלושה חודשים לאחר מותו, יחד עם בעלה משה יהושע העשיל אייזין ושלוש מבנותיהם מפגיעת פגז בביתם בעת ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות. בחגים היה חוזר לבית הוריו לשהות בחברתם ובחברת בני המשפחה, החברים והמכרים הרבים בטבריה. לאחר הכרזת האו"ם על חלוקת הארץ ופרוץ מלחמת העצמאות, נשאר אלימלך בירושלים, שהיתה נתונה במצור והמשיך בעיסוקו העיקרי כנהג, בעיר ומחוצה לה. הוא לא היסס להוביל מצרכי מזון במשאית בקו ירושלים- תל אביב, חרף הסיכונים הגבוהים שהיו כרוכים בנסיעות אלה ולא שעה לעצות מכריו לחדול מהנסיעות המסוכנות. במקביל החל לעבוד בחברת 'סולל בונה' כנהג משאית של החברה בתוך ירושלים וגויס לעבודות ביצורים והובלת חומרי ביצורים לעמדות בבית- החולים 'הדסה' ובאוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים הנצורה. ביום ראשון, כ"ו באדר א' תש"ח (7.3.1948), נהג בשעות אחר-הצהרים משאית של 'סולל בונה', עמוסה חומרי ביצורים. אלימלך עבר את המחסום ב'מעבר מנדלבאום' ועלה בכביש שייח ג'ארח לכיוון בית-החולים 'הדסה'. בעלייה זו הותקף מן המארב על-ידי פורעים ערביים, נורה מטווח קרוב ונפגע מרסיסי רימון שהושלך לתא הנהג. הוא נשרף חיים בתוך משאיתו. לאחר מותו גררו הפורעים הערביים את גופתו מתא הנהג והתעללו בה. גופתו הועברה לבית-החולים 'שערי צדק' ורק למחרת היום, כ"ז באדר א' תש"ח (8.3.1948), הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין 'סנהדריה'. רווק בן עשרים-ושמונה היה בנופלו. השאיר אחריו הורים ושישה אחים ואחיות.