שולמי, יצחק

בן הניה ואליעזר, ממתיישבי המושב כפר יהושע, נולד ביום ח' באב תרפ"ט (14.8.1929). בימי מהומות אב תרפ"ט ילדה אותו אמו ובמהומות תרצ"ו-תרצ"ט נרצחה. משחר ילדותו נתנסה במחלות, אך גם בחולשתו כבש לבבות בחינו ובפיקחותו. בבית-הספר ובכיתות-ההמשך היה תלמיד בינוני ובחיי הנוער לא הבריק בפעלתנות ערה. מתוך ענווה וביישנות הסתגר בתוך עצמו והתפתח בשקט כלפי פנים, והעדיף להתבטא בעבודת המשק ובנגינה במנדולינה ובקתרוס. המפוחית היתה כמתנגנת מאליה בין שפתיו בכל עת והיא היתה המבשרת את בואו מן השדה. בהיותו בן 17 השתתף בקורס לסיירים והוסיף להתאמן. שנה לאחר-מכן התגייס לפלמ"ח, הצטרף לפלי"ם, סיים קורס לימאות במכמורת והמשיך בעבודה ובאימוני-יבשה במעברות. יצחק השתתף בהעלאת מעפילי "לנגב" אל החוף. אך הבריטים תפסו את האונייה ואת הפלמ"חאים שבאו לעזרתה ואז טעם יצחק בראשונה התעללות בריטית, ומעצר וכלא. בשעת העלאת מעפילי "שבתאי לוזינסקי", התערב עם חבריו הפלמ"חאים בין העולים שעלו לחוף והובל עימהם בכוח לקפריסין. בקפריסין זוהה כארצישראלי והוחזר ארצה. לפני שהחלה מלחמת-העצמאות סיים קורס מ"כים, אחר נשלח לתל-אביב והשתתף בהצלחה בהעלאת מעפילי אוניית "הפורצים" אל החוף. עם כל חבריו נשלח להשתתף בפעולה קרבית במשמר העמק. מתוך אהדה שרכש בהתנהגותו ניתנה לו עם סיום הקורס דרגה ופיקוד על כיתה. בחופשה שלאחר סיום הקורס התמסר בצימאון לעבודה במשק. כשחזר לשירות השיג את המקסימום בהדרכת כיתתו ובקרבות לחמו הוא וכיתתו במסירות ובאומץ. יצחק השתתף בפריקת הנשק מעל האנגלים בתל ליטווינסקי (תל השומר) ואחר-כך עלה עם אחד מגדודי הפלמ"ח לירושלים. היה מהראשונים בכיבוש בית נשאשיבי בשייח'-ג'ראח ושותף לנסיגה ולעלבון בגלל אולטימטום בריטי, שהכריח את אנשינו לעזוב את המקום. השתתף בקרבות נבי-סמואל, קטמון, והצטיין במיוחד ברמת רחל ובקרבות הקשים על שער ציון ואף הכין תוכנית לכיבוש בניין "ג'נרלי". בהיותו המ"כ המוכשר ביותר בגדודו נועד לעמוד בראש הפריצה לעיר העתיקה, שנתאחרה ונתבטלה בגלל כניעת הנצורים ברובע היהודי. בקרב בבית-מחסיר הרג קצין של הלגיון הערבי ואת הטומיגן האנגלי שלקח שלל נשא איתו כל עוד חי. בליל 8-9 ביוני 1948 יצא עם גדודו למבצע "יורם" – ההתקפה השלישית על לטרון. בגלל טעות בניווט עלה הגדוד על משלט י"ד, במקום על משלט י"ג כמתוכנן. הלוחמים הסתערו על המשלט והצליחו לכבוש חלק ממנו ובמהלך הקרב העז נפגעו רבים מהם. התנגדות האויב היתה עזה ובשל הנפגעים לא נותר כוח להשלים את כיבוש המשלט וניתנה הוראה לסגת. בקרב זה נפל, ביום ב' בסיוון תש"ח (9.6.1948), עת נפגע מרימון שנזרק על-ידי האויב. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.