שולמין (סטריז’בסקי), יעקב

נולד בעיר צ'רקאסי שעל נהר הדנייפר, אוקראינה. בשנת 1905 עזבה משפחתו את אוקראינה ועברה לגור בעיר סאמארקאנד שבתורכסטאן. שם סבור היה האב כי עובדת היותו יהוד תפריע לו בעסקיו, ולכן המיר דתו לדת הפראבוסלאבית. יעקב, שהיה אז תלמיד בגימנסיה רוסית, נפגע ממעשה זה של אביו ובתגובה התחיל ללמוד את תולדות עמו ולהתעניין ברעיון הלאומי ובציונות. בשנת 1913 עזב את בית הוריו בניגוד לרצונם עלה לארץ-ישראל. בארץ התגורר תחילה בראשון לציון ושם התקבל לעבוד כשומר מטעם ארגון "השומר". הוא נתערה יפה בעבודה זו ונקשר לחיי הארץ. אף שאמו חלתה ואביו כתב לו שישוב לסאמארקאנד כדי להקל עליה בחליה מיאן לעשות זאת והמשיך לעבוד כשומר בראשון לציון. בראשית מלחמת העולם הראשונה כשהחלו רדיפות הפקידות התורכית ביהודה עבר עם "השומר" לגליל והחל לעבוד ולשמור שם. גם היה בין מייסדי "הרועה". מן הגליל עבר לבאר-שבע ועבד בקידוח בארות. הוא הצטרף לצבא התורכי ובמשך כשנה שימש כחובש צבאי, אך העבודה בצבא נמאסה עליו והוא עזב את באר-שבע ובא לכינרת. כשהחלו ימי הרדיפות מידו של חסן בק התקשה למצוא עבודה וכך עברה עליו תקופה קשה של מחסור ורעב, אך בשל גאוותו לא ביקש עזרה. לאחר הכיבוש הבריטי היה לז'אנדראם בגליל ונדד כנוטר רוכב עד ימי פרשת תל-חי וההתנפלויות בגליל התחתון. אחר כך הופקד על ידי ארגון ה"הגנה" על שמירת הגליל התחתון. באחד הימים התקיפו הערבים את המושבה מנחמיה אך נסוגו מפני מגיני המקום. אולם לאחר כשבוע נודע כי הערבים תוקפים את הצבא ההודי המוצב בצמח, בדרכם להתקיף את הישובים העבריים. אנשי המקום החליטו לפנות את הנשים והילדים למושבה הסמוכה יבנאל, והגברים יישארו כדי להגן על המקום. אולם כשראו איכרי מנחמיה כי דגניה ב' בוערת החליטו בייאושם לנטוש את המושבה. שולמין ושומר נוסף שהיה עמו ניסו לשכנעם שלא להפקיר את המקום אך הם לא הסכימו להישאר ויעקב וחברו נשארו שם לבדם. אחרי-כן החליט לצאת ליבנאל כדי להגן על אנשי המקום. רק למחרת נודע כי הוא לא הגיע כלל ליבנאל. בו' באייר תר"פ (24.4.1920), זמן קצר לאחר שיצא ממנחמיה, הותקף על-ידי ערבים מן הכפר השכן עולם, נורה למוות ובגדיו ורובהו נשדדו. חברי "השומר" גילו את הרוצחים לאחר זמן ונקמו את מותו. הוא הובא למנוחות ביבנאל. לאחר זמן הועברו עצמותיו לקבורה בקברות השומרים בכפר גלעדי. שמו הונצח בספר "השומר" ובספר "חולמים ולוחמים".