שולזינגר, עמיחי

בן דבורה ומשה-שמחה, נולד ביום א' בסיוון תרפ"ז (1.6.1927) בתל-אביב והיה הבן הראשון בכפר גנים. למד בבית-הספר היסודי "נצח-ישראל" בפתח תקווה ועבד בבית-חרושת ליציקה וב"כותנה" עד להתגייסותו לצבא. בהיותו כבן שלוש נתייתם מאביו ועל-כן נאלץ לצאת לעבודה מיד עם גמר לימודיו בבית- הספר היסודי. היה חבר "מכבי" בפתח תקווה, חבר "מכבי-אש" ואחר-כך הצטרף ל"נוער העובד". בתנועתו ובמקום עבודתו התחבב על חבריו כחבר טוב ופועל מצוין בעבודה. מנעוריו היה חבר הגדנ"ע והחי"ש. באוקטובר 1947, בשעה שנשקפה סכנת פלישה של כנופיות ערביות לצפון הארץ, התנדב ויצא לשם, ולאחר ששב לא עבר זמן רב והוא התגייס לשירות מלא בצבא בחטיבת "כרמלי". השתתף בכיבוש עכו, סמריה, כברי, ביריה, תרשיחא וציפורי. פעולתו האחרונה בקרבות היתה ביום כ' בתשרי תש"ט (23.10.1948) במשלט שייח'-עבד החולש על מנרה ועל כביש הצפון. "צבא ההצלה" של קאוקג'י תקף את המשלט, הסתער על מחלקתו של עמיחי וגרם לה אבידות, לאחר שנחשף אגפה והיא נאלצה לסגת. עמיחי נפצע בחזהו ובגלל האש החזקה לא יכלו להוציאו משדה הקרב. כעבור ימים מספר, לאחר מבצע "חירם" שטיהר את הגליל מצבאות האויב, נמצאה גופתו והובאה למנוחת-עולמים בקבר ישראל בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.