שוכמן, ישראל (ישרוליק)

בן מרדכי ורבקה. נולד ביום ה' בניסן תש"ט (4.4.1949) בפתח תקוה. למד בבית הספר היסודי "נוה כיבוש" ובבית הספר התיכון המקצועי "עמל" – שניהם בפתח תקוה. הוא היה בחור עליז ומקובל על חבריו ובכל חברה היה הרוח החיה. תמיד שמר על חוש הומור טוב ועודד את חבריו. ישראל גויס לצה"ל במאי 1967 והצטרף לחיל הצנחנים. הוא הצטיין כחייל טוב וכלוחם אמיץ, שידע גם לדאוג למשפחתו הרחוקה ולחברתו. אור ליום ח' בכסלו תש"ל (18.11.1969), נפל בקרב בבקעת הירדן. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. לאחר נפלו הועלה לדרגת סמל. אחיו ספד לו על קברו וסיפר כי שאל את ישראל למה התנדב דווקא לצנחנים וישראל ענה לו: "אם כולם יאמרו כך לא נוכל להגן על מדינתנו". האח הוסיף ואמר כי אמנם בתחילה היו חייו של ישראל בצבא קשים, אך רוחו לא נפלה והוא המשיך באימונים במסירות והיה מופת לחבריו. מפקד היחידה שלח מכתב תנחומים למשפחתו ובו כתב לאמור: "כאשר ירדנו לבקעה נכנס למוצב של חיילים צעירים ממנו ואז גילינו בו תכונות חדשות. הוא הפך להיות 'אבא' של המוצב. הוא לימד את החיילים להשתמש בכלי הנשק השונים וקבע להם תורנויות, הוא הרגיע אותם ופקד עליהם בתקריות. פעיל היה בחודש האחרון בחייו ונראה לי שהיה גם מרוצה מאוד ומאושר. – – – צר לנו על נפילתו של ישראל, כי אבד לנו סמל אמיץ ומסור וחבר טוב ונאמן. אולם אנו מקווים שכולנו שותפים לאמונה שישראל לא נפל לשווא".