שוישיה, יוסף (“יוסי”)

בן מרדכי ורבקה. נולד ביום י"ג בניסן תרצ"ו (5.4.1936) בעיר העתיקה בירושלים. ההורים אף הם ילידי העיר העתיקה מיהודי-מרוקו שעלו בראשית המאה והתישבו בעיר-הקודש. בן ט"ז היה אביו בהיפצעו במאורעות 1921, ולבסוף, אחרי סבל של עשרים שנה, נפטר, ויוסי אז בן חמש. האב השאיר אחריו משפחה גדולה במצב קשה, ולאחר שנתיים, מאין ברירה, נשלח הילד לבית-היתומים "דיסקין". עוד בימים ההם היה מצייר בסתר ונתגלו בו סימני-כשרון מובהקים. בגיל תשע הוציאה אותו אמו מבית-היתומים והוא המשיך את לימודיו בבית-הספר "בית אהרן" ו"אלומה". בפרוץ מלחמת-הקוממיות היה יוסי בן י"א והמשפחה נאלצה לעזוב את העיר העתיקה. הילד היה ער לכל המתרחש בעיר בימי-המצור. בהגיע השיירה הראשונה ירושלימה יצאו האם והבן לקראתה ושאלת יוסף היתה: "נשק הבאתם?" הוא היה מגיש דליי-מים לתותחנים ולהפצרותיה של אמו שלא יסכן את עצמו היה עונה: "לכל פגז יש כתובת". לאחר מלחמת-הקוממיות עבר לאחותו לכברי, בה עשה חצי שנה בקבלו שעורים פרטיים. אך בראשית שנת-הלימודים תש"ט עבר לבית-הספר של קיבוץ גבת, שם למד עד גמר כיתה י"ב. השתייך לתנועת "הנוער העובד" והיה פעיל בסניפיו במעברות אשר בגוש נהלל. עסק באמנות הציור והפיסול ובעזבונו ציורים ופסלים רבים. בה בשנה שסיים את לימודיו בגבת נתקבל כחבר למשק אך כעבור חדשים מספר, באוגוסט 1954, גויס לצה"ל ליחידת-הצנחנים. ביום י"ג באב תשט"ז (21.7.1956), יומיים אחרי שנפצע בשעת מילוי תפקידו, מת מפצעיו בבית-החולים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. ב"שלושים" לנפלו הוציאו חבריו בגבת חוברת לזכרו. במלאת שנה לנפלו הוציא הקיבוץ אלבום ציורים ופסלים משלו. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמת הצנחנים".