שוילי, יעקב

בן חווה ושמואל. נולד בשנת תרנ"ו (1896) בטיפליס שבגרוזיה. בגיל שבע התייתם הועלה לארץ-ישראל וגדל בירושלים. במלחמת העולם הראשונה התגייס לגדוד נהגי הפרדות תחת פיקודו של יוסף טרומפלדור, לחם עם הגדוד בגאליפולי ואחרי כן במסגרת הצבא הבריטי שירת בצרפת באנגליה ונטל חלק במלחמה לכיבוש ארץ-ישראל מיד התורכים. נפצע במלחמה זו וזכה בשלוש מדליות על מעשי גבורה. בתום המלחמה חזר לירושלים, עבד כבנאי, נשא אישה ובנה את ביתו. הוא הצטרף לשורות ה"הגנה" ובשנות השלושים אף התגייס למשטרת המנדט. הוא שירת בחאן יונס ובבאר שבע והגיע לדרגת סרג'נט (סמל), והדריך במשטרת ירושלים. עם פרוץ מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט התנדב לחיל הנוטרים והגן על מפעלי החצץ של סולל-בונה בקסטל. כשפרצה מלחמת העולם השניה התגייס יחד עם 2 בניו לצבא הבריטי ולחם במדבר לוב וביוון. אחד מבניו לחם במדבר המערבי ובן שני הצטרף לבריגדה (החי"ל) כעבור שנתיים של שירות שוחרר והתגייס שוב לחיל הנוטרים. באחד הימים, שעה שהיה בדרכו לבית בשכונת ימין משה שבירושלים עברה מכונית ערבית, דרסה אותו ופצעה אותו קשה. ביום י"ח בכסלו תש"ד (14.12.1943), מת יעקב מפצעיו בבית החולים הממשלתי. הוא הובא למנוחות בהר הזיתים בירושלים. הניח אישה שני בנים ובת. נכדו, דניאל שובל, נפל בעת מילוי תפקידו בצה"ל בשנת תשמ"ו (1985). רשימות לזכרו פורסמו בעיתוני התקופה וב"אגרת לנוטר".