שוייצר, יצחק (ז’ו, אימי)

בן רייזל ויהושע, נולד ביום כ"א באייר תרפ"ד (25.6.1924) בבודפשט, בירת הונגריה. הוא חונך חינוך מסורתי, למד לאהוב את היהדות ולהוקיר את ערכיה. שלוש שנים למד ב"ישיבה" ואחר-כך יצא לעיירה המרוחקת אונגבר, שהיתה בימים ההם מרכז של תרבות עברית ולמד שם בגימנסיה העברית, בה שקד על לימודיו החילוניים, אך לא הזניח גם את לימודי הקודש. הוא הצטיין ברצון עז, בהתמדה, ביישוב-הדעת ובחריפות שכלו ותכונות אלה העמידוהו במרכז חבריו בכיתה. משסיים את הגימנסיה החל ללמוד מלאכה, עד שבאה המלחמה ואיתה הכיבוש הנאצי ויצחק עבר את חיי מחנות-העבודה והגיטו ועסק במסירות בפעולות עזרה לפליטים היהודים שהובאו לשם מארצות הכיבוש הנאצי. אחרי ניסיונות נועזים הצליח לברוח מהגיטו יחד עם אחיו ומצא מקלט בבית הצירות השוויצית בבודפשט. אחרי השחרור, בשנת 1945, הצטרף לתנועת-הנוער הדתית "בני-עקיבא" ועבר לרומניה, ושם נמנה עם מרכזי ההכשרות וההכנות לעלייה. בסוף שנת 1945 עלה לארץ ועבד שנה במושב שדה יעקב בענפי החקלאות השונים ואחר-כך עבר ללמוד באוניברסיטה היסטוריה וכלכלה. ימים רצופים היה יושב בספרייה שעל הר- הצופים או יוצא לעבודה כדי להשתכר כדי מחיתו לצורך המשך לימודיו. מוריו וחבריו הכירו עד מהרה בכשרונותיו ותלו בו תקוות. עם פרוץ מלחמת-העצמאות היה בין הסטודנטים שיצאו לגוש עציון. כבר בהתקפה הראשונה על הגוש הצטיין במילוי תפקידו והיה בין אלה שעצרו מאות ערבים מסתערים. בשעות המנוחה היה יושב באולם-התרבות של קיבוץ משואות יצחק ומשתתף בשיעורי תורה. ביום שחזרה קבוצת הסטודנטים לירושלים נפגש יצחק עם אחיו, שיצא גם הוא אל הגוש. בדרך נתקלה שיירתו במארב האויב, ליד נבי-דניאל והוא נפצע קלות. בשובו לירושלים יצא לשירות בגליל ולאחר ששמע על בואם הקרוב של הוריו לארץ, קיבל חופשה כדי להיות להם לעזר בסידורם הראשוני בארץ. אך לבו לא נתנו להאריך את חופשתו בתל- אביב והוא הצטרף לחטיבת "גבעתי" כרגם ולחם בקרבות השונים בדרום ובאחרונה במבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב. אור ליום ט"ז בתשרי תש"ט (19.10.1948), בהתקפה על משלטי חוליקאת, נפצע פצעי-מוות מרסיסי רימון-יד שפגעו בלבו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.