בן רונית ורן. נולד ביום ז' באייר תשל"ב (21.4.1972) בקרית טבעון להורים בני המקום. רועי למד בבית-הספר היסודי "קרית עמל" שבקרית טבעון, המשיך בחטיבת הביניים "אורט גרינברג" שבמקום, וסיים בבית-הספר התיכון הטכני של חיל-האוויר בחיפה. רועי היה ילד חברותי ופתוח, ובמשך כל השנים ריכז סביבו חברים וחברות רבים. גם בתקופה שלמד מחוץ ליישוב המשיך את קשריו המצוינים עם חבריו בקריה. מספרת אמו: "רוצים לזכור אותך מיום היוולדך – בכורנו – ילד יפה וחייכן. תמיד נקי ומסודר, שובבות נהדרת וצחוקים עם חברים, סיום כיתה ו' והנה אתה בחטיבה, ללמוד לא אהבת במיוחד, אבל חבר היית עם כולם, ומסיבות בלי סוף ארגנת. עזבת אחרי כיתה ט' – לא לפני שכיכבת על הבמה במסיבת סיום, וזאת מתועדת אפילו בסרט וידיאו". הוא היה מלא שמחת חיים ואהב להעביר את זמנו הפנוי בבילויים, במוסיקה ובריקודים. מספרת אחותו, רותם: "אתה עוד כל כך חי בתוכי, בתוך לבי, אתה עוד רוקד בצורה כל כך יפה וכל כך מקורית, שמשאירה את עשרות הרוקדים האחרים בוהים בך, ביופיך, בכשרונך, בצעירותך, וכשדיברת את שפתך המיוחדת והשונה כל כך". רועי אהב טיולים, וחרש את הארץ לאורכה ולרוחבה בג'יפ שכה אהב. כך מתארת אותו דודתו ציפי: "ואני נזכרת אי שם/ בתינוק בלונדיני ושיער חלק/ חמוד להפליא וסמוק לחיים/ נער עליז ושובב שבעתיים/ ועלם חמודות חם עד לב השמים./ היית ילד של המשפחה,/ חבר נאמן עם המון שמחה/ ילד של אמא ואבא/ גם של סבתא וסבא/ ילד של אח ואחות/ ילד של דודים ודודות/ … לחיבוק שלך היה טעם של עוד". וכתב רביד, האח הצעיר, כשהיה בן תשע וחצי: "רועי אחי, היית האח הטוב ביותר, ולא היית רק אח טוב, אלא היית גם חבר טוב. תמיד עזרת, שיחקת, ולפעמים עצבנת, אבל למה הלכת, למה עזבת?" רועי היה מיועד לשרת כטכנאי בחיל האוויר, אך ביקש לשרת בחיל הרגלים. בשלהי נובמבר 1990 גויס לצה"ל והתנדב לשרת כלוחם ביחידה מיוחדת של חיל הרגלים, שהוקמה לשם שירות בשטחים. באחד הקורסים נפצע רועי. הוא סבל מאוד מהפגיעה ונאלץ לעבור, לאחר שנתיים, לשרת כמדריך טירונים בחיל החינוך. אך כחצי שנה לפני שחרורו, חזר ליחידתו ושירת כרס"פ בפלוגת טירוני אשח"ר (יחידת חרמ"ש). להערכת מפקדו, המצויה בתיקו האישי, היה רועי אהוד על חבריו, הפגין אחריות ורוח התנדבות, השתלב באופן תקין במסגרת הצבאית, וביצע את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו. בתעודת השחרור שלו, שהוכנה מבעוד מועד, אך לא זכה לקבלה, נכתב: "בעל כושר מנהיגות, מסודר ונקי, אחראי, בעל מוסר עבודה גבוה, בעל כושר ארגון וניהול, מהווה דוגמה אישית לזולת, אחראי". ביום י"ד בתשרי תשנ"ד (29.9.1993), ערב חג הסוכות, נהרג רועי יחד עם חברו יריב עמית, בתאונת דרכים מחרידה לפני צומת יגור. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית שבבית העלמין בקרית טבעון. בן עשרים ואחת היה בנופלו. השאיר אחריו הורים, אחות – רותם ואח – רביד. רועי נפל חודשיים לפני שחרורו מצה"ל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "סמל ראשון רועי שוחט שימש כרב-סמל פלוגתי בפלוגת טירוני חיל רגלים משורין במתקן 'אדם'. תקופת שירותו של רועי במתקן 'אדם' באה לאחר שירות רצוף ארוך ומייגע בעזה ובפלוגת החרמ"ש שם שימש רועי כמפקד. במתקן 'אדם' שירת רועי בתפקיד קשה ומתיש והיווה דוגמה בנועם הליכותיו ובדאגתו לחייליו. רועי ייזכר לכולנו כמפקד מסור הדואג לפקודיו ומבצע הנדרש ממנו ומעבר לכך. אין ניחומים לאבידה כה קשה, אך דעו לכם שזכיתם לגדל בן יקר ואהוב, שכולנו הערכנו והוקרנו".