שוורצבוים, בן-עמי

בנם-יחידם של פנחס ויהודית. נולד ביום כ"ו באייר תרצ"ח (27.5.1938), בתל אביב וסיים את לימודיו בבית הספר היסודי-הדתי "בילו" בתל אביב. אחרי כן למד שלוש שנים בבית הספר התיכון "בילו", אף על פי שלא היה דתי לפי הכרתו ומנהגיו, והרבה בוויכוחים ובפולמוסים פוליטיים ודתיים גם עם חבריו וגם עם מוריו. עוד בילדותו התבלט ביושר דרכיו, באהבתו את הצדק וברדיפת האמת. הוא היה כן והוגן עם עצמו ועם זולתו. תמיד היה שש לעזור לזולת. כדי לסייע במימון לימודיו, היה יוצא לעבודה בחופשות הקיץ בברכות הקרנלית ובשמירה במפעלי ים המלח. זו הייתה עבודה קשה בשתי משמרות ליממה. תקופה קצרה היה חבר בתנועת נוער דתית ("הנוער המזרחי") ואחרי כן הצטרף לתנועת הספורט הדתית "אליצור" לזמן קצר. בעיקר היה פעיל במועדון הקליעה של הגדנ"ע באבו כביר, זכה בתחרויות קליעה רבות והיה מראשוני החניכים של מועדון הקליעה. הוא הגיע להישגים נכבדים וזכה במדליות ובפרסים אישיים וקבוצתיים. עוד לפני שגויס לצה"ל הקדיש חלק מזמנו לאימון בקליעה. נוסף להישגים בקליעה התבלט בן-עמי גם בפעילותו החברתית במועדון; הוא היה מן השקדנים והמתמידים שבין החניכים. הוא ניחן גם בכישרון בתחום המוסיקה ולמד לנגן בכינור שנים אחדות. בשעות הפנאי אהב להאזין לנגינה מעל תקליטים והקליט לעצמו בסרט הרשמקול את המנגינות האהובות עליו. כתחביב עסק בן-עמי בגידול דגי-נוי והיו לו כשבעים אקווריונים. אחרי כן עבר לגידול כלבים. הוא היה גם חובב טבע ובנעוריו היה מרבה לטייל בחיק הטבע בחברת חבריו. הוא אהב לשוט בירקון ולצאת לשיט מפרשיות בים. הוא התמסר גם למלאכת יד והצטיין ביציקת פמוטות, בפיסול פסלים ויצירת נרות. הוא עיצב את נר הזכרון לחללי צה"ל והמשפחה ממשיכה בהפצתו. בן-עמי גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1956. מן הטירונות נשלח לקורס מדריכי גדנ"ע ואחרי זה לקורס קציני חי"ר ולקורס קומנדו. הוא נפצע בקורס זה אך לא ויתר והמשיך בו עד תומו. אחר כך סיים קורס קציני חבלה כחניך מצטיין. הוא גמר את שירותו הסדיר בדרגת סגן ואז התנדב לשנה של שירות קבע ובשנת 1959 נשא לו אישה. לאחר שעזב את הצבא, השתלם בחבלה אזרחית בגרמניה ואחרי כן עבד בבית החרושת למלט "שמשון" כמנהל עבודה במחצבה. מתוך אהבתו ליופי ולאמנות, הקים עסק עצמאי למוצרים דקורטיביים. כן למד בקורס להוראת הנהיגה והתחיל לעבוד כמורה נהיגה. תחילה עבד כשכיר וכמחצית השנה לפני נפלו – הפך לעצמאי, לאחר שרכש לו מכונית ללימוד נהיגה. הוא היה בעל הגיון בריא וידע להגן בחום על דעותיו. מעולם לא התבייש להודות אם נמצא טועה. כל מי ששוחח אתו שם לב למיוחד שבו, לעמקות, לביטחון, להבנה ולכנות שלו. הוא היה מתבל את דבריו בהומור בריא. הוא אהב את השינוי בחיים ותמיד שאף למשהו חדש. הוא סלד מחדגוניות בחיים. משפרצה מלחמת ששת הימים הצטרף ללוחמים והשתתף בכיבוש רמת הגולן (אל חמה). בשבוע הראשון של אוגוסט 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל. ביום ט' באלול תשכ"ט (23.8.1969), נפל בעת מילוי תפקידו בהתפוצצות מוקש שהוטמן על ידי מחבלים מצפון לגשר דמיה והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. הניח אישה, בן ובת קטנים. שמו של בן-עמי הונצח על ידי הענקת פרס לחניך המצטיין במועדון הקליעה "כביר" באבו כביר, שהוא היה אחד מראשוניו. כן נערכות מדי שנה בשנה תחרויות קליעה לזכרו וגביע נודד על שמו מוענק לזוכה; במלאת שנה לנפילתו נערכה תערוכה של עבודותיו בגלריה 220 (ברחוב בן יהודה בתל אביב); חבריו לחטיבת הצנחנים הציבו גל-עד ליד מקום נפילתו; שמו חקוק על אנדרטת הצנחנים ליד תל נוף וגם על האנדרטה לזכר חללי בקעת הירדן במרכז הבקעה; תמונתו כלולה בספר עלילות הצנחנים "צנחנים – מסיני עד גולן".