שוורץ, שירה אורנית
בת אליאורה וצ'ארלס. נולדה ביום כ"ז בתשרי תשל"ד (23.10.1973) בניו יורק, בת בכורה למשפחה בת ארבעה ילדים. בשנת 1981 כאשר היתה שירה בת תשע, עלתה המשפחה לישראל ובנתה ביתה בתל אביב. שירה החלה ללמוד בבית-הספר היסודי 'רמז' בניו יורק וכשעלתה המשפחה לישראל, המשיכה לימודיה בבית-הספר היסודי 'גבריאלי' (הכרמל) בתל אביב ובבית-הספר התיכון עירוני ד'. שירה היתה חברה בארגון 'להבה', היוזם מפגשים בין נוער ישראלי לנוער יהודי מהתפוצות, במסגרת 'הפורום הישראלי'. היא השתתפה במחנות וטיילה בארץ עם בני הנוער שהגיעו מחו"ל. בתקופת לימודיה בבית-הספר התיכון יצאה שירה במשלחת חילופי תלמידים לגרמניה. היא היתה חברה בחוגי סיור של החברה להגנת הטבע ובהמשך שימשה מדריכה בטיולים. בהיותה בת שמונה עברה שירה ניתוח בלבה ולקראת גיוסה לצה"ל נקבע לה פרופיל רפואי המשחרר משירות צבאי. את המבחנים האחרים עברה בהצלחה רבה. שירה לא ויתרה על זכותה לשרת בצבא ובשלהי חודש נובמבר 1990 התנדבה לשירות בצה"ל. היא הוצבה באמ"ן ושימשה מתורגמנית במחלקה לקשרי-חוץ. היא אהבה את שירותה והיתה חדורת גאוות-יחידה. בתקופת מלחמת-המפרץ התגלתה שירה במלוא חיוניותה ומסירותה. לא היתה מוכנה להקלות בשעות עבודתה ותמיד התעקשה: "אל תגלו כלפי יחס מיוחד". ביום כ"ו בסיוון תשנ"ב (27.6.1992) נפלה שירה בעת שירותה. היא נפטרה מדום-לב בעת שהותה בביתה, חודשיים לפני מועד שחרורה והובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותירה אחריה הורים, שני אחים – איתן ומתן, ואחות – רונית. בת תשע-עשרה היתה שירה במותה. ליד הקבר הפתוח נפרד ממנה מפקדה: "דרכה של שירה התאפיינה בגישה ישירה וכנה, תמיד בחן ובחביבות. היתה בת שיחה מעניינת, ללא כל דיסטנס. גילתה עניין ומעורבות אישית, שאלה וחקרה בנושאים שברומו של עולם, כי רצתה להבין יותר ולא לבצע מלאכה בדרך מיכנית". במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדה: "בכל אשר עסקה שירה במסגרת שירותה ביחידתנו, פעלה ללא ליאות ותוך הפגנת רצון ויכולת ביצוע יוצאים מהכלל. היתה מוכנה לכל מאמץ ולכל משימה, כאשר המטרה והשגת היעדים היו תמיד מול עיניה. שירותה בצה"ל היה יקר ללבה והחדיר בה גאווה ורצון לבצע המשימות על הצד הטוב ביותר. יחסרו לנו חיוניותה, נכונותה והליכותיה הנעימות".
