שוורץ, משולם

משולם, בן חנה וברוך, נולד ביום כ"ו בסיון תשי"ג (8.6.1953) בעיר הידונאנש בהונגריה. בשנת 1957 עלה ארצה עם המשפחה, שהשתקעה בפרדס-חנה. מילדותו היה שקט ונחבא אל הכלים ותלמיד מעמיק ושקדן. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בהצטיינות והמשיך ללמוד בבית-הספר התיכון "מדרשיית נועם" בפרדס חנה. בעיקר אהב את לימוד הגמרא ובאותה תקופה כתב מספר שירים וחיבורים בתחום ההשקפה היהודית. לפי עדותו של ראש הישיבה, היה משולם אחד המצוינים שבתלמידי הישיבה. הוא הרבה להעמיק ולחקור במהות האדם. הוא גרס כי שאיפת האדם להשיג את צלו היא כשאיפתו להיות יותר ממה שהוא באמת בחיי יום-יום, ששאיפה זו אינה ניתנת להשגה אולם בקרב על קידוש שם שמים, האדם מתעלה למעלה ממה שהוא באמת וזוהי השגת הצל. וכך כתב: "כשהתחלתי לזחול על ארבע / כבר אז התעקשתי ודרשתי / לפניך או מאחוריך / אני תמיד אתך – צלך / זוכר? יחד לגן וגם לתיכון / ולשוא התעקשת להשיגני / תמיד התחמקתי מרגלך העקשנית / שנסתה לשוא להדביקני / יותר מכל זוכר אני / כששנינו התגייסנו / גם בלילות חשוכים בשמירה / אני אתך – תמיד / ובקרב, כשכדורי האויב הדביקוך / נפלנו והתלכדנו לראשונה /. משולם גויס לצה"ל בסוף יולי 1971 והתנדב לנח"ל המוצנח, במסגרת "ישיבות ההסדר". אחרי שסיים את הטירונות השלים קורס תותחני שריון, ואחר כך למד בישיבה בקרית ארבע. הוא היה גאה בלימודיו ואהב את קרית ארבע, שם התעתד להשתקע, כיוון שזו הייתה תחילתה של ההתישבות המחודשת בחברון. כבר מן הימים הראשונים בישיבה ניכר היה שלגדולות נועד. כל מעשיו היו לפי מידת המוסר. והתמדתו בלימוד התורה הייתה רבה ללא גבול. ראשון בא לישיבה ואחרון הלך ממנה. לומד היה עד לשעות הקטנות של הלילה ולמחרת כבר עמד עטור תפילין, ראשון בבית הכנסת, רכון מעל הגמרא, כדי "להכנס לתפילה מתוך דברי תורה". הוא דקדק בכל מצוה לפרטיה, אהב בכל לבו את בורא העולם ואת תורתו והיה סמל לענווה ולצדקה. ביום הכיפורים האחרון, קודם תפילת מנחה ציין שלא ענד את שעונו באותו יום, כדי שלא לבוא לתפילת יום הכיפורים כששעון על ידו, מחשש שמא יסית אותו יצרו ויעשה חשבון של השעות, שעברו עליו בתפילה ביום הקדוש הזה. מחקריו בסוגיות שונות בגמרא הצטיינו בעמקות וביכולת ניתוח נדירה, בכישרון לחדור לנבכם של דברים ולדלות מתוכם את העיקר. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא ונשלח ליחידתו הישר מן התפילה. הוא השתתף בקרבות הבלימה בסיני במשך שלושה ימים, וביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) ראשון של סוכות, בקרב שריון נפגע הטנק שמשולם היה בו תותחן והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו הורים ואח. אחרי נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. כתב עליו מפקדו: "הכרתיו כחייל אמיץ לב ואיש שריון מעולה, אשר עצר בגופו את השריון המצרי, שהתכוון להשמידנו. התחבב על מפקדיו ועל חבריו לנשק, ונפילתו הייתה אבדה כבדה ליחידתנו;" מפקדו הישיר כתב להוריו: "בנכם היקר היה אתי בימים הראשונים של הקרב. לחם כאריה, השמיד רבים מן האויב המצרי. משתתף אתכם בצערכם והשם ייקום דמו;" שר הביטחון, משה דיין כתב למשפחה השכולה: "משולם ז"ל שירת בנח"ל המוצנח. הוא היה חייל מסור וחבר למופת, והיה אהוד על כל מי שהכירו. זכרו הוא קודש ונצרנו בלבנו בגאון". קרית ארבע ומשפחתו של משולם ז"ל הוציאו לאור ספר להנצחת שמו.