שווץ, מיכאל

מיכאל (מישקה), בן פניה ו-וולף, נולד ביום ח' באדר תש"ז (28.2.1947) בפינסק שברוסיה, ועלה ארצה עם הוריו ואחיו במחצית מאי 1960. מיכאל סיים את חוק לימודיו היסודיים ברוסיה, ולאחר שעלה ארצה, למד בבית-הספר התיכון-חקלאי לגננות ולשתלנות בפתח תקוה. בקיץ תשכ"ז עמד בהצלחה בבחינות הגמר. בן י"ג היה מישקה כשעלה ארצה, שנה אחת עשה בקיבוץ דליה, אך לא התערה במקום. בבית-הספר התיכון-חקלאי בפתח תקוה התחבב עד מהרה על מוריו ועל חבריו לספסל הלימודים. הוא היה קרוב אל הטבע, ואהב במיוחד בעלי-חיים. אביו סיפר כיצד הגיע מישקה באחד הימים הביתה ועימו שני שפנים קטנים. הוא טיפל בהם במסירות ובסבלנות, אך השפנים החלושים מתו, והוא סירב להאמין ולהשלים עם עובדת מותם. הוא יצא החוצה אל החצר נבוך ונכא-רוח. זמן-מה אחר כך מצא כלב וטיפח אותו. כל ימיו היה בן מסור להוריו ואח אוהב לשמעון ולגדי. תמיד סייע בעבודות הבית, השיא עצה טובה והשרה הרבה שמחה ואושר על בני משפחתו. "מישקה היה העורק הראשי במערכת שלנו", אומר אבא. הוא היה עלם גבה-קומה וצנום, בעל תלתלים חומים ועיניים ירוקות, מלאות חכמה ואהבה לבני אדם ולבעלי חיים. מיכאל גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1967 והוצב לחיל ההספקה. לאחר הטירונות השתלם בקורס נהיגה ושירת כנהג משאית. חייל טוב היה, ועדינות נפשו נודעה בין חבריו ליחידה. "על מישקה אפשר לסמוך", אמרו כולם. הם ידעו שיסכן את חייו למענם, לא יחוס על עצמו ולא יחסוך שינה מעיניו כדי להקל עליהם. בסתיו 1970, כתום תקופת שירות החובה שלו, שוחרר והוצב לשירות מילואים. הוא החל ללמוד בבית-הספר להנדסאים ב"אוהל שרה". שאיפה עזה ללמוד ולהתקדם הדריכה אותו. באותו זמן גם עבד במסגרת "מע"צ" ובשנת תשל"ב נשא לאישה את חברתו מרים. לאחר נישואיו החל מישקה לעבוד בחווה הנסיונית "נוה יער", של משרד החקלאות והתחבב שם על סגל העובדים והמנהלים. סיפר אחד מחבריו לעבודה: "הכרתי את מיכאל כאדם חרוץ, אחראי ומסור לעבודה. ראיתי אותו גם בשעות התלהבות. זכורים לי, למשל, אותם רגעים, כשגבר על בעיות הביצוע המכויל והמדויק של הריסוס הניסיוני. גם לא אשכח את התלהבותו למראה תוצאת נסיונות מרשימים בשדה; חלקות העשבים שהודברו על-ידי ריסוס מוצלח ומותאם, ובפרט כשהריסוס היה מעשה ידיו". בשלהי מרס 1973 נולד למרים ולמישקה בנם הבכור איתן, ואשתו סיפרה, שמישקה היה בעל מסור ואב למופת. בגאווה אמר, כשיגדל איתן ויתבגר, ילמד אותו את מלאכת הנהיגה. אך שישה חודשים ראה בהתפתחות בנו הרך. "היו אלה שישה חודשים מאושרים. הבית היה קן משפחה חם, גם העבודה הסבה למישקה קורת-רוח, וכל החיים נראו כספר שזה עתה נפתח". בשלהי ספטמבר 1973 נקרא מיכאל לתקופה של שירות מילואים ושירת בבסיס הובלה בחזית הצפון. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים השתתף בקרבות כמש"ק תובלה ברמת הגולן. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע מיכאל ונהרג, כאשר נסע בזחל"ם לחלץ פצועים בתל סקי. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנצרת עילית. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, ציין מפקד היחידה את פועלו ואומץ לבו של מישקה באומרו: "בנכם שירת ביחידתנו ומילא תפקידו בהצטיינות. הוא שימש דוגמא אישית לחבריו; מסור, אחראי, נאמן ומוכן לעזור בכל עת".