שוגם, יהודה
בנם-יחידם של בלהה ומיכאל, נולד ביום כ"ב בתשרי תרצ"א (14.10.1930) בכפר סבא. היה מטובי התלמידים בבית-הספר היסודי ומהמצטיינים בעבודת הגינה. הוא התעניין במקצועות היהדות ולמד תלמוד אצל סבו. המורים בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב שיבחוהו בייחוד בשל נימוסיו הטובים. יהודה בחר במגמה החקלאית שבגימנסיה ובהשתלמותו במקווה ישראל היה בין טובי התלמידים בשאיפתו להוסיף דעת ובמאמציו להוציא מתחת ידו עבודה מושלמת בתכלית. מהגימנסיה עבר לבית-הספר החקלאי "כדורי" כדי להוסיף ולהשתלם בחקלאות. בדצמבר 1947, עם פרוץ מלחמת-העצמאות, בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התמסר כולו להגנה על בית-הספר. כשהביע את רצונו להתגייס ניסו מוריו לשדלו שיסתפק בהגנת בית-הספר כי טרם הגיע לגיל הגיוס. גם הוריו ניסו למונעו מכך בנימוק שהוא בן-יחיד, אך הוא השיב כי בימים קשים אלה אין אב ואם, רק עם ומולדת, ודם החברים הטובים שנפלו זועק לנקמה. אחרי השתדלויות מרובות אצל מפקדי פלמ"ח הצליחו הוא וחבריו להתקבל לשורת הלוחמים בחטיבת "יפתח". אחרי אימונים השתתף בקרבות בצפון, בלטרון, בגזר, בלוד וברמלה. כפעם בפעם היה בא הביתה להרגיע את הוריו. כעבור זמן עבר קורס מ"כים וירד עם יחידתו לנגב. כמפעיל נשק כבד השתתף במבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב ובטרם מלאו לו 18 שנה, ביום ט"ו בתשרי תש"ט (18.10.1948), נפל בהתקפה על משלט חוליקאת. נקבר בדורות. ביום י"ז באייר תש"י (4.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
