שובל (שוילי), דניאל (“דנדוש”)

בן צפורה ונסים. נולד ביום א' בטבת תשכ"ד (6.12.1964) בירושלים. בשנת חייו הראשונה התגורר במעון של 'ויצו' עקב מחלת אמו. כשמלאה לו שנה שב אל חיק משפחתו, והמשפחה מרובת הילדים העתיקה מגוריה לעיר גנים. דני למד בבית-הספר היסודי 'גואטמלה' בירושלים. היה ילד ביישן בעל פוטנציאל לימודי גבוה. חבריו מעידים עליו שהיה חבר טוב והרבה לעזור. הוא המשיך את לימודיו בתיכון 'אורט נביאים' בירושלים. דני התבלט בשרטוט מדויק ועשה מאמצים להתקבל למגמת האדריכלות, אך משנתקבל העדיף את מגמת המיכניקה. במהלך לימודיו יצר עבודות יפות במיכניקה עדינה וחפצי אומנות שונים. הוא התברך בחוש טכני וידע לתקן כלים חשמליים מקולקלים. כשסיים י"א כיתות החליט דני לעזוב את לימודיו, חרף הפצרות משפחתו. הוא התקבל לעבודה כפקיד בסניף 'בנק לאומי'. דני אהב את עבודתו, השקיע בה וזכה בהערכתם הרבה של הממונים עליו, נשלח לקורסים וקודם. במקביל לעבודתו היומית בבנק, עבד בערבים כתקליטן במסיבות והשקיע אמצעים רבים בקניית קלטות ותקליטים. דני היה אוהד נלהב של קבוצת הכדורגל 'ביתר ירושלים' והגיע לכל משחקיה לעודדה. בנובמבר 1982 גויס לצה"ל. את שירותו עשה כקשר בחיל התותחנים. בליל כ"ו בכסלו תשמ"ו (9.12.1985), שלושה ימים לאחר שמלאו לו עשרים-ואחת, פרצה שריפה בבניין החיילים במחנה 'מבוא שילה', שבה נספו שמונה חיילים. דני נפל בעת מילוי תפקידו כאשר ניסה, בחירוף נפש, לחלץ את חבריו מן האש. הוא הובא למנוחת-עולם בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שני אחים – יעקב ובן-ציון ושתי אחיות – אסתר ושרית. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמ"ר. פלוגת הקשר נקראה "שובל" לזכרו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "באסון מחריד שאירע במחנה 'מבוא שילה' בשעת לילה מאוחרת, פרצה שריפה בבניין מגורי החיילים. למרות קרבתו אל דלת היציאה מהמבנה, נכנס דני אל תוך האש, כנראה בניסיון לסייע לחבריו בפלוגת הקשר למלט נפשם. בניסיונו זה קיפד דני את חייו. בהליכתו עזב אותנו אחד מעמודי התווך של העוצבה, חייל אשר בשלוש שנות שירותו הפך למקור חיקוי על-ידי חבריו, כתובת בפלוגת הקשר. חייל שעבר את תופת לבנון ללא שריטה, ללא פגע, כשהוא מבצע משימות קשות ומסוכנות ללא מורא, חייל שעמד ימים ספורים מסף השחרור ולא זכה לו. רמתו כחייל, יכולתו האישית וצניעותו נותרו לנו כצוואה"