שוארצמן, בנימין (בני, נפוליאון)
בן פרומה ודניאל, נולד ביום ז' באדר תר"ץ (7.3.1930) בעיירה סקולן שעל נהר פרוט בבסרביה, רומניה. בבית-הספר היסודי שבעיירתו היה בין התלמידים הטובים ונתחבב מאוד על מוריו ועל חבריו. בשנת 1941, כאשר השתלטו הגרמנים על רומניה, נלקח אביו למחנה השמדה והוא עם אמו ושלוש אחיותיו נתגלגלו במקומות שונים. בסופו-של-דבר הגיע בנימין לבוקרשט, הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" וחתר לעלות לארץ-ישראל. הוא עלה ארצה עם חבריו לתנועה ב-14.5.1946 באוניית-המעפילים "מכס נורדוי". בבואו ארצה נשלח עם חבריו לחברת-הנוער בקיבוץ "השומר הצעיר" גת ונתחבב שם על חבריו. על אף כל מה שעבר עליו היה שרוי תמיד במצב-רוח עליז ומאושר היה שהגיע לארץ מאווייו. בקיבוץ עבד כרפתן. אחרי סיום לימודיו בחברת-הנוער רצה להמשיך ולחיות בקיבוץ, אך פרוץ מלחמת-העצמאות ונפילת חבריו הקרובים בקרב הוציאוהו משגרת חייו והוא דרש שיצרפוהו ללוחמים. עם קבלת צו הגיוס התגייס לצבא הגנה לישראל וסיים כמה קורסים, לרבות קורס חובשות. היה עלם גבה-קומה, בעל עיניים שחורות ונוצצות, שופע אושר, גא על היותו חייל בצה"ל. בכל פעולה היה בין הראשונים והאמיצים ביותר. כשאחותו סיפרה לו על חרדת אמו לשלומו, השיב לה: "את תשמרי על אמא ואני אדאג לאמא-מולדת. תביני, כולנו צריכים ללכת, גם את, וה' ידאג לאמא;" ולאמו אמר: "אני רוצה להיות חייל טוב ונאמן למולדתי". ביום ו' בטבת תש"ט (7.1.1949) בעת מבצע "חורב" לסילוק הצבא המצרי מתחומי ישראל, נפגע ברסיס פגז במשלטי רפיח ונפל. בן ח"י היה בנופלו. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
