שוארץ, דן (“דני”)

בן יונה ותרצה. נולד ביום י"ח בסיון תרצ"ו (8.6.1936) בבודפשט, בירת הונגריה. נתייתם מהוריו במלחמת-העולם השנייה. כאשר כבשו הנאצים את העיר הוכנסו דני ואחיותיו לגיטו היהודי בבודפשט. לאחר-מכן שהה בבית-ילדים שבדי עם שלוש אחיותיו עד שהרוסים שחררו את העיר בשנת 1945, לאחר תלאות ונדודים, סבל ורעב והצטרף עם אחיותיו ל"עליית הנוער" ובשנת 1948, בעיצומה של מלחמת-הקוממיות, עלה לארץ. למד בבית-ספר יסודי בקבוצת יפעת ברמת-דויד ואחרי שסיים את לימודיו שם למד עד סוף הכיתה השלישית של בית-הספר התיכון בקבוצת גבת. היה מדריך-נוער ואף לימד טופוגרפיה בחוג אחד שהתאסף בערבים בבית-הספר. בנובמבר 1954 גויס לצה"ל ובפרוץ מערכת-סיני השתתף בה כסייר בסיירת-השריון ונפצע ברגלו לאחר שהשמיד טנק סובייטי בבזוקה. על מעשהו זה צוין לשבח. בחייו האזרחיים, לאחר שחרורו מן הצבא, לקח לו אשה ועבר למושב ירדנה ושם עבד כמדריך חקלאי מטעם הסוכנות היהודית. היה אחראי על כרם והיה אוהב לדבר לחבריו הרבים על אדמה ומים, על הענבים שאותם גידל ועל הצאן אשר היה רועה, כי נשמתו היתה של עובד-אדמה. מפעם לפעם היה יוצא למילואים ולפני מלחמת ששת הימים עברה המשפחה לבית-שאן וגם לפני פרוץ המלחמה נקרא לדגל. היה לוחם וותיק אשר שמו כגיבור הלך לפניו עוד לפני מערכת- סיני. בקרב שנערך בשכם ביום השלישי לקרבות-המלחמה, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נלחם בפלוגתו על אף היותו חולה במחלה אנושה ; בגלל מחלתו היה יכול להשתחרר בנקל מן השירות ביחידתו אבל הוא רצה להישאר בה. בעת הקרב האחרון נלחם בקור-רוח ובשלוות-נפש ובהתקפת חיל-האויר שהיתה במבואות-העיר נפל. הניח אשה ושתי ילדות, אשר לצעירה בהן לא מלאה אף שנה אחת בנפול אביה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה.