שוארץ דוד
בן לאה ושלמה-זלמן, נולד בחודש פברואר 1922 בעיר סלוסלוטפינה. היה השלישי מבין שבעת ילדי המשפחה. בעיר הולדתו למד וסיים שתים-עשרה שנות לימוד. דוד היה מטובי הנוער שהתחנכו בתנועת "השומר-הצעיר". כאדם וכחבר איפיינו אותו תכונות נעלות והיה בעל גאווה לאומית ייחודית. עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה נלקח על-ידי הגרמנים למחנה עבודה באוקראינה ובדרך-לא-דרך הצליח לברוח ממחנה העבודה והצטרף לפרטיזנים. עם סיום המלחמה חזר דוד לעיר הולדתו ובמהרה אסף סביבו קבוצה של בני נוער יהודים, שמטרתה היתה לנקום בגויים באשר הם. שיא פעילותם היה הצתת שורה שלמה של בתי יהודים שנספו בשואה ולא שבו לעירם, וזאת על מנת למנוע מהגויים לבוז את בתי היהודים. בפרוץ מלחמת-העצמאות העפיל ארצה באופן בלתי לגלי והוגלה לקפריסין. לאחר תקופה במחנות המעפילים בקפריסין הגיע לארץ, הצטרף לגדוד השלישי של הפלמ"ח בחטיבת "יפתח", ושהה עם פלוגתו בקיבוץ להבות הבשן. השתתף בהתקפה השנייה על משטרת נבי-יושע, שנערכה בליל 19-20 באפריל 1948. החבלנים פרצו את הגדרות, קרבו לבניין והחלו להניח את חומר-הנפץ. תוך כדי כך התגלו והושלכו לעברם רימונים שגרמו לנפגעים. פינוי הנפגעים עיכב את הפיצוץ ובינתיים נפגעו לוחמים נוספים וביניהם החבלנים והמטען לא הופעל. עם עלות השחר ניתנה הוראה לסגת. הנסיגה בוצעה תוך לחימה בכוחות אויב ניכרים שהוזעקו למקום ולכוח היו נפגעים רבים. בין 22 הנופלים בקרב ביום י"א בניסן תש"ח (20.4.1948) היה גם דוד. הוא הובא למנוחת- עולמים בקבר-אחים בנבי-יושע. הניח אחריו אח ושתי אחיות. במכתבו האחרון כתב בין השאר: "חייבים להלחם כדי שתהייה לנו ארץ ואם לא לנו לכם תהיה".
