שוארץ, אברהם
בן לאה ומרדכי, נולד ביום י"ז בחשוון תר"ץ (20.11.1929) בכפר סבא. שם למד בבית-הספר היסודי ומתוך נטייה דתית הצטרף לארגון "בני-עקיבא". אחרי סיימו את לימודיו בבית-הספר יצא להכשרה חקלאית בכפר הרא"ה, והשתתף גם באימוני ה"הגנה". אחר-כך עבד כגנן. הוא אהב את האדמה וחלם להיות איכר. מיד אחרי החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות ופרוץ מלחמת-העצמאות התנדב, שירת בחטיבת "אלכסנדרוני" ויצא לפעולות. לשאלות אביו מדוע אינו מחכה עד שיקראו לו, השיב כי כך ציווה עליו מצפונו, ולדוגמה הזכיר את רבי עקיבא שחירף את נפשו בעד המולדת ולא נרתע מפני מוות וייסורים. אברהם השתתף בקרבות ביר עדאס, תל ליטווינסקי (תל השומר), כפר יעבץ, ואדי-ערה, כפר סבא הערבית ובחזית הסמוכה לתל-אביב. בפעולה ליד "בית ברל" באזור כפר סבא נפצע בידו, וכשבא לבקר אצל הוריו, אחרי צאתו מבית- החולים, הביע את אושרו על שנזדמן לו להוכיח בגופו כי אכן בן עם בריא הוא, המוכן והמסוגל להילחם בעד מולדתו. מעולם לא קיטרג על חבריו שלא התגייסו ואף ניסה ללמד עליהם זכות מתוך אמונתו הבלתי-מעורערת ביושר האדם. הוא ידע לדרוש רק מעצמו. בפסח תש"ח, כשחנה עם פלוגתו בכפר סבא, יכול רק בקושי להינתק מחבריו ולשבת בליל ה"סדר" עם הוריו. על הכרזת המדינה נתבשר בשדה הקרב. עם כניסת הלגיון הערבי ללחימה החמיר מצבה של ירושלים והדרך אליה נותקה על-ידי מערך הלגיון בלטרון. לפריצת הדרך תוכנן מבצע "בן-נון א'". גדודו תיגבר את חטיבה 7 למבצע זה והוטל עליו לכבוש את לטרון. הגדוד נתקל בכוחות אויב עדיפים ונאלץ לסגת. בקרב זה נפל, ביום י"ז באייר תש"ח (26.5.1948). תחילה נחשב כנעדר, אך במבצע "ליקוט עצמות" נמצאו שרידי גופתו באזור לטרון. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
