שהרבני, דוד (דודי)
דוד, בן סלימה ואהרן, נולד ביום כ"א בכסלו תשי"ד (28.11.1953) בראשון לציון. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם קרון בראשון לציון, והמשיך בלימודים על-יסודיים בבית החינוך בקיבוץ דפנה. שנתיים עשה בקיבוץ שבצפון הארץ, ואחר-כך שב לבית הוריו וסיים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכון-המקצועי "עמל". בן זקונים היה דוד להוריו, אח לשרה, אפרים, שושנה וציון. למן ילדותו כינוהו בני המשפחה, ידידים ומכרים בכינוי חיבה "דודי". הוא היה תלמיד טוב, והתחבב על מוריו בבית-הספר ועל חבריו לספסל הלימודים. בשעות אחר הצהרים שקד על הכנת השיעורים מתוך עניין רב בחומר הלימודים. נער חברותי היה דוד, השתתף בטיולים שערכו בני כיתתו ונטל חלק במסיבות ובחגיגות. "תמיד היה נכון לסייע להצלחת הערב, ביקש לתת מעצמו כדי שיהיו כולם מרוצים", סיפרו חבריו, שציינו במיוחד את טוב-לבו. כתום ח' שנות לימוד נשלח דודי לקיבוץ דפנה. הוא למד ועבד במסגרת המוסד החינוכי של התנועה הקיבוצית, ורכש בנקל ידידים רבים. הוא אהב להתבונן בנופי הגליל והגולן. לעת ערב נדלקו האורות בישובים שעל רכסי ההרים, והנער הרגיש צפה באורות המנצנצים בהתרגשות. דודי עבד בשדות ובבתי המלאכה של המשק, וכתום שנתיים של לימודים ועבודה נפרד מחבריו ושב לבית ההורים. "אל הבית מתגעגעים תמיד, וגם דודי שלנו חש רצון עז לשוב הביתה", סיפרו בני המשפחה. "הצעיר באחים היה דודי, ואולי משום כך חש צורך לשוב אל הקן החם". דוד השלים את לימודיו העל-יסודיים בבית-הספר המקצועי "עמל" ברחובות, שם השתלם במגמה של מכונאות, ועשה חיל בעבודתו ובלימודיו. תמיד היה בן מסור להוריו, סייע להם בעצה נאמנה ובמעשה והקפיד על מצוות כיבוד אב ואם. לאחיו ולאחיותיו היה חבר טוב, ואף על פי שהיה הצעיר בהם, היטו אוזן קשבת לדבריו והעריכו את דעותיו. דודי היה עלם נאה, רציני בגישתו לחיים, אהוב וחביב על ידידים ועל בני משפחה. דוד גויס לצה"ל בראשית מאי 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק והוכשר כטען-קשר. אחרי-כן הוצב ביחידת שריון שפעלה ברמת הגולן, ונחשב חבר נאמן בין חבריו לנשק וחייל טוב ומסור לתפקידיו. סיפר אחד מחבריו: "אני זוכר כיצד מילא אחר ההוראות בצייתנות מופתית, כיצד – כתום יום אימונים – ידע לשמוח יחד עם כולם. הוא נתן ידו להצלחת קומזיץ, או פעילות אחרת שארגנו בלא הכנה מוקדמת. דוד היה מן המעולים שבנו". על פעילותו במסגרת שירות החובה שלו, הוענק לו "אות השירות המבצעי". דוד הקפיד לכתוב מכתבים להוריו, כדי שלא ידאגו: כשהיה בא הביתה לחופשה היה יושב עם בני המשפחה ומבקש שיספרו לו על אשר התרחש בהיעדרו. גם לאחיו ולאחיותיו כתב, ובמכתביו הביע געגועים ואהבה רבה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, הייתה יחידת השריון שלו פרוסה ברמת הגולן. בעיצומה של התענית יצאו הלוחמים לבלום את כוחות הסורים, שחצו את הגבול ממזרח. דוד היה טען-קשר בטנק וחמישה ימים ולילות לחם ללא ליאות ובאומץ לב. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) נפגע דוד ונהרג במהלך קרב עקוב מדם על תל אחמר. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בראשון-לציון. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הגדוד: "בנכם, דוד ז"ל היה מהטנקיסטים המעולים שבפלוגתו, ומן החיילים הבולטים בגדוד. הקרב בו לחם ונפל בנכם באזור תל אחמר, היה מן המכריעים להבסת הסורים ולהגנת רמת הגולן ומדינת ישראל".
