שהינו, יוסף (“יוסי”)

בן משה וזהבה. נולד ביום כ"א בתמוז תרצ"ז (30.6.1937) בחלב שבסוריה. כאשר באה המשפחה לארץ בשנת 1947 התחיל יוסף ללמוד בבית-ספר יסודי אולם רק עד כיתה ח' הגיע, כי המצב כלכלי בבית היה בשפל. הוא ניחן ב"ידי זהב" והיתה לו נטייה לאמנות; ובעיתות הפנאי עסק במלאכת-יד. כן אהב את לימודי התנ"ך, אולם, כאמור, המצב הכלכלי בבית-אבא לא הירשה לו להמשיך בלימודיו ובגיל י"ד עבד במאפייה בחיפה אבל בגיל ט"ז ומחצה התנדב לצה"ל; זה היה בנובמבר 1954. אחרי שחרורו מהצבא עבד כנהג במונית ובשנת 1965 נעשה חבר ב"אגד". גם בתקופת-חייו האחרונה דאג למשפחתו ותמך בה בעידוד ובמעשה. היה ידוע גם בין חבריו ברוחב לבו ועזר לידידיו בעת צרה. הוא היה במסגרת המילואים וביום כ"א באדר תשכ"ח (21.3.1968) מצא את מותו בעלות רכבו על מוקש שהוטמן בדרך עפר בשעת מילוי תפקידו בציר כוכב-הירדן – מולדת. הניח אשה ובן; אשתו היתה בהריונה – והבן השני נולד כשבועיים אחרי נפלו ונקרא על שמו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. מפקד- הסוללה כתב לאשתו במכתב-התנחומים אליה כי "הוא היה סמל המורל הגבוה, תמיד מחייך ומוכן לעזור לאחרים". הוא ציין שיוסף היה מהמסורים שבחיילי-היחידה, אהוד על חבריו וממושמע למופת. תמיד היה ראשון להתנדב ושימש דוגמא ומופת לכל חיילי- הסוללה. מאז התגייסותו לצה"ל ועד לנפלו, ציין מפקדו, שירת כנהג, קשר ומכונאי. הוא היה מראשוני היחידה ומוותיקיה.