שדמי (דולוביץ), אברהם

בן רבקה וישראל, נולד ביום כ"ב בניסן תרע"א (20.4.1911) בעיר קולנו, פולין למשפחת סוחרים ובעלי מלאכה. אברהם למד ב"חדר", בבית-ספר יסודי ובגימנסיה פולנית. נפשו סלדה מחיי מסחר, ומנעוריו, כחבר בתנועת "השומר הצעיר", שאף לעלות לארץ ולחיות חיי קיבוץ. מילדותו ניכר בו כשרון לציור ולנגינה (כינור). היה חובב טבע והירבה בטיולים ובמחנות עם חניכיו שבקן. אברהם למד את מלאכת הנגרות, ואחר-כך – טכנאות שיניים. לאחר שעבר הכשרה בא לווארשה והצטרף לעובדי העיתון היהודי "דאס ווארט". בפרוץ מלחמת-העולם השנייה חזר לעיר- הולדתו שנכבשה על-ידי הסובייטים. נפרד מקרוביו ונדד לווילנה. את משפחתו לא הוסיף לראות עוד. אביו, אמו, שלוש אחיותיו ואחיו נרצחו. בחודש אפריל 1941 הגיע לארץ והצטרף לקיבוץ נגבה. עבודת הפלחה משכה את לבו. עבד בטרקטור, חרש וזרע, וגם הירבה לנדוד במרחבי הנגב, בחריש שדותיו. כשהוקם הפלמ"ח היה מראשוני מגויסיו, ומהמומחים ל"נשק כבד" של הימים ההם. לאחר שנת-אימונים חזר לקיבוץ והקים בית בישראל. כאשר פרצה מלחמת-העצמאות פונתה אישתו מן המקום, ואברהם השתתף במלחמת- הגבורה של נגבה בימים הקשים ביותר. היה עומד ליד מרגמה ומפליא לקלוע באויב. באחד ממכתביו כתב לאישתו: "אם הם ימשיכו בהתקפות כאלה, יישארו בחיים מחצית האנשים, אלא שאנו נמשיך במלחמה למרות העייפות והעצבנות האיומה". ביום י"ב בתמוז תש"ח (19.7.1948) יצא אל מעבר לחצר הקיבוץ כדי לאסוף את שלל האויב ואז עלה על מוקש ונהרג. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנגבה. ארבעה ימים לפני נופלו נולד בנו שנקרא על שמו.