שדמי, אוהד

בן מנחם וחנה. נולד ביום הכיפורים תרצ"ו (7.10.1935) בעפולה. הוא היה מראשוני הבנים של קיבוץ מעברות, שבו גדל והתחנך ולמד במוסד החינוכי בקיבוץ וסיים 12 כיתות. כן היה חניך תנועת "השומר הצעיר". עוד בנעוריו הצטיין ביכולת לימוד עצמאי ובכושר אנליטי. לכל בעיה היה לאוהד פתרון מקורי וחדשני. מילדותו שאף להעפיל אל-על, להצמיח כנפיים. אוהד משך אחריו את חבריו לצפון ב"מסרשמידטים" הראשונים של 1948, שהיו מעבר לגבעה המכוסה ירק. הוא עצמו נמשך לטיסנאות, הצטרף לגדנ"ע-אויר ואף ערך טיסת סולו בהרצליה. על זאת שמח וגאה מאוד. אוהד התגייס לצה"ל ביולי 1953 והתנדב, כמובן, לשרת בחיל האויר. לאחר שסיים את שירותו הסדיר נדרש על ידי מוסדות הביטחון ומוסדות התנועה הקיבוצית (הקבה"א) להאריך את שירותו. הוא התלבט רבות בין חזרה לקיבוץ לבין המשך השירות בצה"ל ועשה זאת בעצמו, בלא לשתף איש בלבטיו. רק המקורבים אליו ביותר ידעו במה עלתה לו ההחלטה שקיבל. אוהד היה מראשוני טייסי חיל האויר, שיצאו לצרפת להתאמן בהטסת מטוסי "מיסטר" והיה בין הראשונים שהטיסו אותם ארצה ערב מבצע "קדש". בארץ עסק בהדרכת טייסים אחרים בהטסת מטוסים אלה. הוא השתתף בפועל במבצע "קדש" ותקף שיירות אויב. הרגשתו הייתה מעורבת, שכן בתנועה ובקיבוץ ספג אהבת אדם ואמונה בערכים הומניים (שתמציתם הם, אולי, היחסים עם העם השכן). אך הוא התמסר ראשו ורובו למשימות הכבדות ביותר בחיי האדם – משימות המלחמה, עמד בהן באמונה ויצא מסערת הדם והאש טהור לב ועדין נפש כשהיה. אוהד ידע טעמה של אחוה. הקשר האישי העמוק, שנקשרו אליו חבריו וחברותיו, היה נעדר מילוליות והשתפכות. אולם אחרי שנפל, ביכוהו ידידיו גם במילים. אחת מחברותיו ציינה, שאוהד הכשיר מראשית חייו את אישיותו, שהצטיינה בבגרות ובאחריות, לתפקיד של טייס-לוחם. היא נזכרת ברוח טובה ששרתה עליו תמיד. "כל פגישה עמו, וביחוד בשנים האחרונות, הייתה בסימן סבר הפנים הרציני וזיק החיוך שבעין. וכמו בימים הרחוקים, כשלמדנו יחד בקבוצת 'כפירים', שותפים לספסל לימודים, גם עכשיו, כשנפגשנו, הייתי מוצאת עצמי מצפה לחיוכו הרחב, לנהרת הצחוק – אותה אין לשכוח … ". אוהד עלה על חבריו במידת ההתאפקות שלו. אחרי כן התברר, לדבריה, כי הייתה זו מידה של בגרות שלא הייתה בחבריו, בגרות של טייס לעתיד לבוא ושל איש השומר סודות המדינה. חברותו לא הייתה רדודה ומי שזכה בה נהנה מקשר הדוק ועמוק. אז היה מתגלה גם כאיש שיחה חם ומאופק, רגיש ובוגר. אוהד שאף להשלים את השכלתו ואחרי שהשלים את משימת הקליטה של מטוסי ה"סופר-מיסטר", קיבל חופשה של ארבעה חודשים והתכונן בביתו לבחינות הבגרות. השלבים הבאים בקריירה של סגן-אלוף אוהד היו הפיקוד על טייסת, ואחר כך יציאה לארצות הברית להתאמן בטיסה על מטוסי הרכש החדשים של אז, ה"סקייהוק", וקבלת הפיקוד על טייסת "סקייהוקים". במלחמת ששת הימים פקד על טייסת בכישרון רב ובמלחמת ההתשה טס טיסות מבצעיות רבות. ביום כ"ח באדר א' תש"ל (6.3.1970), נפל אוהד בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות במעברות. הניח אישה ושלוש בנות. חוברת ושמה "אוהד" יצאה לאור בהוצאת הקיבוץ ביום ה"שלושים" לנפילתו.