שדה, זאב

זאב (זאביק), בן שרה ואריה, נולד ביום ו' באדר תש"ה (19.2.1945) בקיבוץ שדות-ים להוריו ממייסדי המשק. כמו כל ילדי המשק גדל גם הוא על שפת הים, בעורקיו קצב הגלים ועל פניו הרוח והמלח. מגיל רך כבר היה שחיין מצוין והחל לעסוק בשיט עוד בטרם למד קרוא וכתוב. תמיד היה ילד יפה תואר, שבלוריתו העבותה מתנופפת ברוח. בילדותו היה שקט מאוד ומופנם, ומוריו סיפרו עליו שהיה מן העקשנים הגדולים בכיתה. הוא לא התווכח כשהוטלה עליו משימה, אלא לא עשה מה שנצטווה ושום דיבורים לא עזרו. פעם כבש את ראשו במגרה וכאשר שאל אותו חברו למה הוא בוכה, ענה: "אני סופר את הג'ולים". משגדל, נעשה חיוכו משובב והיה מאיר את פניו. ברגע שהשתפך החיוך על פניו היפים נסלח לו הכל. זאביק סיים את חוק לימודיו היסודיים והתיכוניים בבית-הספר של הקיבוץ. מנעוריו היה ספורטאי מצוין וכשהיה תלמיד בכיתות הגבוהות נהג להפליג במפרשיות. בתחרויות ובהפלגות ארוכות הגיע לקפריסין ולאיי יוון. גם בהפלגות וגם בטיולים שערך ברחבי הארץ, היה זאביק תמיד הנער השקט בעל התושייה, שלא עסק בדיבורים אלא עשה את הנדרש. החברים המבוגרים במשק לא ישכחו טיול, שבו היה זאביק מדריך והצטיין בהבנה עמוקה וברוב התחשבות. הנער השקט, שלא עשה דבר כדי להתבלט, שמעולם לא הרים את קולו, הצליח תמיד לרכז סביבו את חבריו, שחשו בסמכות אישיותו ובלבביותו. זאב גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1963 והוצב לחטיבת צנחנים. לאחר שהשתלם בקורס צניחה וזכה ב"כנפי-צנחן" הוסיף והשתלם בקורס נהיגה, בקורס צוות נ"ט ובקורס מש"קי חבלה. את השירות הצבאי עשה ברצינות ובנאמנות, ולא הרבה לספר על חוויותיו, שללא ספק היו מרובות. בדרכו השקטה עשה את כל המוטל עליו, ובחוות הדעת של מפקדיו צוין כ"חייל טוב, בעל כושר ביצוע מעולה". בתחילת מאי 1966, שוחרר מן השירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים. עם שובו למשק החל לעבוד בענף הכותנה. הוא נשאר נאמן לאהבתו הגדולה – הים, ובכל הזדמנות נהג לצאת להפלגות, ארוכות או קצרות. הוא לא ויתר על חדרו שעל שפת הים וסירב לעזוב אותו כשהוצע לו לעבור לשיכון טוב יותר. בשבילו הייתה קרבת הים חשובה מכל. ערב מלחמת ששת הימים שב מהפלגה וגויס מיד. עם הסיירת נלחם בירושלים ואף יצאה שמועה שהוא נפל בקרב. לשמחת חבריו ואוהביו גילו אותו שוכב להנאתו ומאזין לרדיו טרנסיסטור שקיבל. בסוף שנת 1967 נשא זאביק לאישה את חברתו דליה והשניים השתקעו במשק. בשנת 1971 נולדה בתם ומיד נתגלה זאביק כאב לדוגמא. הוא הקדיש לילדתו הרבה מזמנו, עד כדי כך שחודשים רבים אחרי שנפל, ולפעוטה אך מלאו שנתיים, הצביעה על תמונתו ואמרה: "זה אבא". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא זאביק ליחידתו בסיני וצורף מיד לכוח חרמ"ש. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) נצטווה כוח קטן לפרוץ לצומת "טרטור-לכסיקון" ולטהר אותו. בכוח זה היה גם זאביק וכשפרץ הכוח והגיע לעומק שטח האויב נפתחה עליו אש כבדה מכל העברים. חלק מהזחל"מים נפגעו וכאשר נתנה ההוראה לסגת, נפגע הזחל"ם של זאביק וכל אנשיו נהרגו. זאביק הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בשדות-ים. השאיר אחריו אישה ובת, הורים, אחות ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. קיבוץ שדות-ים הוציא לאור חוברת לזכרו, וכן קרא על שמו סירת-מפרש מדגם "סנונית", המשמשת לאימונים