שגיא (סגלצ’יק), שרגא

בן שמואל וגיזה. נולד ביום ה' באלול תש"ג (5.9.1943), במושב שרונה שבגליל התחתון, בו גדל והתחנך. למד בבית הספר האזורי והיה בו מבוגרי המחזור הראשון ובבית הספר התיכון בעפולה. למרות המרחק שבין שרונה לעפולה ולמרות תנאי התחבורה הקשים התגבר שרגא על כל הקשיים וסיים בהצלחה את בחינות הבגרות. עמדו לו התכונות שבהן התברך משחר ילדותו: חריצות, שקידה ורצון כן להשלים כל מה שהתחיל. תמיד מצא זמן לסייע להוריו במשקם, לפעמים אפילו יותר מכפי יכולתו, אבל תמיד עשה זאת ברצון ובאחריות. שרגא גויס לצה"ל באוגוסט 1961 והתנדב לשרת בחיל האויר. את שירותו התחיל בקורס טיס ולאחר שנשר מן הקורס נשאר בחיל ומילא כל תפקיד שנדרש ממנו במסירות ובדייקנות. הוא ראה בחיל האויר אתגר ואהב את כל הקשור בו. שעות רבות היה מקדיש להרכבת מטוסים אשר בהם קישט את חדרו. לאחר שעשה ארבע שנות שירות השתחרר בדרגת סגן. כשהשתחרר נרשם ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים – בפקולטה לחקלאות. לאחר שנת לימודים אחת בירושלים המשיך את לימודיו בפקולטה לחקלאות ברחובות, אותה סיים וקיבל את התואר הראשון. כן הכין את עבודת הגמר שלו לשם קבלת תואר מוסמך למדעי החקלאות, וביום 27 ביוני 1971, עשרה ימים לפני שנפל, הוענק לו התואר. הוא התמחה בגידול פרחים וגם בחר בנושא זה לעבודת הגמר שלו: "משק המים בפרח הקטוף". בעבודה זו הסביר כיצד לתת לפרח חיים ארוכים ויפים לאחר שנקטף. את כל מרצו ולבו מסר שרגא לעבודתו זו. אפילו בלילות, כשהיה צורך בכך, היה סר לפקולטה לבדוק את תוצאות ניסוייו. גם את רעייתו שיתף בניסויים אלה והיה קורא לפניה את התוצאות והיא רושמת. הוא התייחס אל השינה כאל בזבוז זמן ולילות רבים עשה כימים בקריאה ולימוד, כאילו חש שימיו קצרים ועליו להספיק עוד הרבה ומהר. אהבתו לפרחים הייתה טבועה בו מילדות וניכרה בדרך טיפולו בהם. בחורף, בשבתות, כשהיה חופשי מלימודים ומעזרה במשק, היה משוטט בהרים ומחפש פרחי בר נדירים, כדי להביאם הביתה ולשתלם בערוגות. כשהיה בן אחת-עשרה אף זכה בפרס בתחרות בבית הספר על גידול פרחים והטיפול בהם, ומעולם לא החמיץ כל מאורע הקשור בפרח לרבות ביקורים בתערוכות פרחים. הצילום היה לו תחביב שני וגם לו התמסר ובצילומיו ביטא את יחסו המיוחד לפרח. הפרחים חזרו ופרחו בתמונותיו וקיבלו מימד חדש, אשר שיקף בהרמוניה את אהבתו לצילום ולפרחים. חלומו ושאיפתו היו להקים בית משלו בסביבה כפרית לגור בו; להקים חממה לתפארת ולגדל בה פרחים נדיריםלמיניהם. למרות שנותק ממושב שרונה בגלל לימודיו והשתקע ברחובות, שם הקים את ביתו, היה קשור למושב והתעניין בכל המתרחש בו. בעיקר לא חדל לדאוג ולקדם את משק הוריו. בכל הזדמנות היה סר הביתה לעזור בשכלולו ובשיפורו של המשק. כל חידוש ורכישה של כלים, או של גידולים נעשו לאחר התייעצות אתו. הוא היה מלא חיים ובעל הומור עדין ושנון וחבר טוב ומסור. תמיד היה מוכן להטות אוזן לבעיותיו של כל ידיד ובכל לבו היה מוכן לבוא לעזרת חבר. בשנה האחרונה לחייו התחיל לעבוד בתה"ל וכדרכו עסק בעבודתו ביסודיות, במרץ ובנאמנות רבה. גם בתה"ל, כמו בכל יתר המקומות בהם נפגש עם אנשים, רכש חברים וידידים והיה אהוב ונערץ עליהם. במסגרת עבודתו בתה"ל עסק בסקר מערכות ההשקיה באזור יריחו. עם כל הסיפוק שמצא בעבודתו, היה מחכה בקוצר רוח לשירות המילואים, מתוך אהבה לחיל האויר ומרצונו לחזור ולהיות באוירה צבאית. ביום ט"ז בתמוז תשל"א (8.7.1971), בהיותו בשירות מילואים, נפל שרגא יחד עם תשעה מחבריו, בעת מילוי תפקידו. הניח אישה הרה ובן בן שלוש. הבת נולדה חודש לאחר נפלו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות במושב מולדתו. פינת זיכרון לזכר שרגא וחבריו הוקמה ביחידתם; כן הוציאה היחידה אלבום לזכרם; בפקולטה לחקלאות, המחלקה לפרחים, הוקם לזכרו מפעל הנצחה והוא כולל אוסף ספרים מדעיים בנושא גידול פרחים, שנקנו בכספי תרומותיהם של בני משפחתו, מוריו וחבריו למחזור; כן הוקדש לזכרו ספר שהוצא על ידי תה"ל – מהנדסים יועצים בע"מ, ביחידה להשקייה, אשר בעריכתו נטל שרגא חלק פעיל, אלא שלא זכה לראות בסיומו. שם הספר: "מערכות ההשקייה באיזור יריחו;" בחוף דקלה שבפתחת רפיח, אשר נקרא על שם שרגא וחבריו "חוף העשרה", לא הרחק מן המקום בו נפל מסוקם, הוצב סלע שחם ענק לזכרם "גלעד העשרה;" המושב הסמוך נקרא על שמם "נתיב העשרה". פרשת חייהם ומותם הונצחה בספר שהוצא לזכרם על ידי המשפחות ונקרא "העשרה".