שגב, יוסי

בן בלה ויצחק וסר. נולד ביום י"ג בתמוז תש"ח (20.7.1948) בחדרה. את שנותיו הראשונות עשה בתל חנן שבמפרץ חיפה ובקרית ים. את לימודיו התיכוניים עשה בבית-הספר בסמ"ת בחיפה. בצעירותו היה חבר בתנועת המחנות העולים בקרית ים. יוסי אהב מאוד לקרוא, בעיקר ספרות בדיונית ומתח. כתב שירים, וניחן בכשרון כתיבה מעולה. באמצע פברואר 1966 גויס יוסי לשירות חובה בצה"ל. את שירותו החל בפלוגת הקשר של חטיבת הצנחנים, כשהוא משלים מסלול צנחנים מלא. אחר-כך יצא לקורס קציני קשר וחזר לשרת כקצין קשר גדודי בגדוד צנחנים. במהלך תפקידיו בצנחנים לקח חלק פעיל בפעולות מבצעיות שונות. את הכומתה האדומה המשיך לחבוש לאורך כל שירותו הצבאי וכן את כנפי הצניחה בעלות הרקע הירוק וכוכב, המציין כי צנח יותר מחמישים צניחות. מפקדיו העידו עליו כי היה קצין מעולה, מקצועי ומסור, בעל יכולת חשיבה וניתוח בהיקף רחב, יכולת ביטוי ונמרץ בעבודתו. הוא סיים את שירות החובה וחתם על המשך שירותו בצבא הקבע. הוא השתתף במלחמות, ממלחמת ששת-הימים עד מלחמת לבנון. במהלך השנים התקדם בסולם התפקידים בחיל-הקשר, כשהוא ממלא, בין היתר, תפקיד של מפקד פלוגת קשר, מפקד גדוד קשר ומפקד עוצבת הקשר הפיקודית של פיקוד המרכז. הוא השלים לימודי תואר ראשון ושני במדעי המדינה, יצא להשתלמויות שונות, היה בוגר המכללה לפיקוד ומטה, המכללה לביטחון לאומי וקורס בין-לאומי לקשר ואלקטרוניקה באנגליה. בשנת 1973 נשא לאישה את עדנה ובמרוצת השנים נולדו ילדיו – עירן, ענת, אורן וגיל. הוא בנה את ביתו ברמת השרון. בשנת 1985 חלה יוסי במחלת לב טרשתית קשה ביותר. הוא נלחם במחלה ולא ויתר. עבר אישפוזים רבים וטיפולים מכאיבים, אך לא הניח למחלה לשבש את מהלך חייו התקין. הוא עמד בכל המשימות המקצועיות להן הוא נדרש, התייחס בביטול לכל העצות "להוריד את הקצב", ומפקדיו הועידו לו עוד תפקידים רבים. בשנת 1986 הועלה לדרגת אלוף-משנה. ביום כ"ה בחשוון תשנ"ב (2.11.1991) נפל יוסי בעת שירותו. הוא נפטר לאחר אשפוז ממושך והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, אב ואחות – שרה. בן ארבעים-ושלוש היה במותו. תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בצבא הקבע נמסרה למשפחתו. מדברי חברים לאחר מותו של יוסי: "חותמך ישאר לעד בספר ההיסטוריה של החיל. ידעת להתמודד עם מצבים בלתי אפשריים ויכולת להם. יצאת בשלום מעשרות פעולות נגד האויב ומלחמות ישראל". "יוסי היה לא רק מפקדם של פקודיו, אלא דוברם הנאמן והמסור ביותר. הוא סחף אחריו את הסובבים אותו. היה לו כושר מנהיגות, שאר-רוח וחזון. הוא עורר את אמונם של מפקדים. איש שאהב את החיים, והחיים אהבו אותו. כל-כך הרבה קסם, שנינות ותבונה. אהבת האדם, חוכמת חיים. הוא אהב את עיסוקיו המיוחדים, אבל יותר מכל אהב את עדנה וילדיו. היתה לו היכולת להגיד תמיד את מה שצריך במקום ובזמן המתאים". קטע מתוך מכתב תנחומים למשפחה השכולה שכתב מפקד החיל: "אל"מ יוסי שגב, בעל, אב, ידיד ורע. אתם איבדתם במותו את היקר לכם מכול, אנחנו איבדנו את אחד מטובי אנשינו".