שגב, טל

בן הזקונים של פני ושמעון. טל נולד ביבנה ביום י"ט בחשוון תשנ"ד (3.11.1993). ילד שלישי להוריו, אח של לירן וחן. טל גדל ביבנה עד גיל שנתיים, אז עברה המשפחה להתגורר באשדוד ובעיר זו הוא גדל והתחנך. למד בבית הספר היסודי "חופית" והמשיך לתיכון "מקיף ט'", אותו סיים בהצטיינות במגמת מדעים עם הגברת מקצועות הביולוגיה, אלקטרוניקה ומחשבים. טל היה אהוב מאוד על חבריו וחברותיו ללימודים, וכונה ה"נסיך" של השכבה. גם במשפחתו המורחבת הוא היה בולט וייחודי, כאשר התחבר בקלות לכל בני דודו החיים בחו"ל ומחסום השפה כלל לא היווה עבורו מכשול. טל ידע ליצור בקלות קשרים עם אנשים, ובמהלך השנים הוסיף אנשים רבים למעגל חבריו. לצד חברי ילדות טל טיפח קשרים עם חברים ממספר חבורות, ובכל אחת כזו הקשר היה עמוק וייחודי. גם במפגשים עם זרים הותיר טל רושם עז. סיפרה נופר, שבשנת 2009, בימי מבצע "עופרת יצוקה", הכירה אותו בעת טיול מטעם מקום העבודה של אביו של טל: "אני בן אדם עם זיכרון אפסי, אני אף פעם לא זוכרת פרצופים, אבל את העיניים של טל אני לא מצליחה לשכוח … היה בעיניים של טל משהו מיוחד, מבט עמוק ושליו שכמעט היה אפשר להתהפנט ממנו. עיניים טהורות ומלאות תום שמעולם לא שכחתי, וכנראה שגם לא אוכל לשכוח. הוא תמיד היה חברותי לכולם, ועם זאת לא המוני שעושה יותר מדי רעש וצלצולים … מסוג האנשים הנדירים האלה שקשה לא לשים לב אליהם, למרות שהם בכלל לא דורשים תשומת לב. הייתה בו שלוות נפש וכריזמה שיכולה להפיל אותך במבט אחד, בלי יותר מדי מילים – העיניים של טל סיפרו עולם". מגיל צעיר הספורט היה נדבך מרכזי עבור טל, החל מחוגי כדורגל במועדוני ספורט לנוער, אשר זיכו אותו בגביע שחקן מצטיין באחת העונות, ועד לעיסוק בספורט כדרך לאורח חיים בריא. "טל היה לובש את בגדי הכושר", סיפרה אחותו חן, "נועל את נעלי הריצה, מצטייד באוזניות ויוצא בריצה אל טיילת החוף באשדוד ולחוף הים עצמו, שם היה רץ באופן עצמאי ומבוקר, לצד אימוני תרגילים ואימוני חדר כושר מספר פעמים בשבוע". הוא אף השתתף במרוץ חברת "נייקי" שהתקיים בתל אביב בנובמבר 2011, והגיע לקו הזינוק בזמן של 43:28 דקות לצד טניסאי מפורסם – דודי סלע. סיפר רז, חבר של טל: "יצאנו לריצה ארבעה חברים וטל, ולאחריה ביצענו תרגילי כוח שכללו שכיבות שמיכה. כאשר טל הבחין שקשה לאחד מאיתנו הזריק בנו 'זריקת מוטיבציה', ומעבר לפק"לים שלו ביצע עם החברים שהתקשו את אותן שכיבות, עם כל אחד באופן אישי, תוך קריאות עידוד שדרבנו אותנו להצליח במשימה". בין תחביביו השונים טל אהב לטייל ולהכיר את הארץ דרך הרגליים. הוא טייל הרבה עם חברים ועם אחיו הגדול לירן, שמעבר לאח בוגר היווה עבורו חבר. באוגוסט 2011 יצא טל עם חבריו רון, רם ודור לטיול "חוף אל חוף" בצפון הארץ. סיפר רם: "יצאנו למסע בסוף הקיץ האחרון שבין בית הספר לצבא. מזג האוויר היה לוהט והתיקים היו כבדים מאוד. תוך כדי המסלול בנחל כזיב דרכתי בצורה לא נכונה על הרגל ונקעתי אותה. במהלך טיפוס של שעה במעלה ההר המפותל, המשקיף על מצפה גורן, טל ראה שהפציעה שלי החמירה והחליט לקחת ממני את התרמיל, שהיה עדיין יחסית עמוס, ורץ קדימה כדי להזעיק עזרה. הוא מצא חבורה של מטיילים, שאחד מהם היה בעל רקע בעזרה ראשונה וחבש אותי. את המשך הטיפוס במעלה ההר צעדתי כשרגלי חבושה, וטל צעד כששני תיקים על גבו – שלו ושלי". בראשית שנת 2012, טרם גיוסו, יצא עם רון חברו לטיול גלישה בחרמון, שם הפגין את כישוריו גם בעולם הגלישה בסנובורד. חודש לאחר מכן הוא יצא עם חבריו ניר ואביאל לטיול בקטע מ"שביל ישראל", שביל שתכנן להשלים במלואו בבוא הזמן. חברו אביאל סיפר: "בסיום המסלול היינו צריכים לתפוס טרמפ באחד הכבישים. אבא שלי הלך ראשון – לא הצליח, אני וניר נסינו ואף מכונית לא עצרה לנו. טל אמר 'חכו רגע אולי אני אלך לנסות'. המכונית הראשונה שעברה ליד טל עצרה. זה באמת מסמל את טל, כמה שהיה לו פרצוף מחויך, פרצוף של ילד טוב, חמוד שכולם אהבו אותו". הים והגלישה היו אחת האהבות החדשות של טל, שהתוודע לתחום בהיותו בתיכון. עם ניצוץ בעיניים הוא החליט לעלות על הגלשן ולטרוף גם את הים. לאחר שרכש גלשן וחליפה החל ללמוד שיעורים אצל גולש מקצועי, וכן דרך חבריו המנוסים. תיאר ליאור, חברו: "… גרמת לי להרגיש גאווה שאני יכול ללמד בן אדם כמוך – מלך העולם, אריה, בן אדם חזק וטהור, שלא נוטר טינה לאף אחד ורק מחפש לעשות טוב על הלב של אנשים, שתמיד עוזר ותמיד שם, תמיד מתעניין ומצחיק, שאכפת לו בלי שאפילו ינסה להראות את זה – מה זה לגלוש". על האהבה החדשה לא ויתר טל גם עם גיוסו לצבא, ובכל יום שישי כשהיה מגיע לחופש היה עובר ישירות מהמדים לחליפת הגלישה, לוקח את הגלשן ויורד אל הים. בחוף "גיל" היה פוגש את החברים, וחי את הים דרך הגלים. הרצינות, השאיפה המתמדת להשגת המטרה, המצוינות והנחישות באו לידי ביטוי ברצונו של טל לשירות משמעותי בצה"ל. דרך זו הייתה ברורה גם נוכח העובדה שאחיו ואחותו שירתו כקצינים, וכבר מהבית נשם את אוויר הערכים והנתינה. כך החל טל עם נתוני איכות גבוהים (קב"א 55 ומתאם קצונה 2) במיונים לקורס טיס. הוא צלח את השלבים הראשונים והגיע לגיבוש, אותו סיים אך לא עבר. לאחר מכן טל עבר גיבוש לשייטת 13, לשם חלם להתקבל, אך למרות סיום הגיבוש מקומו לא היה בין אנשי הצללים, תוצאה שגרמה לאכזבה בליבו. חברו ארז שחזר: "נתקלתי בטל ברחוב והיה לו מבט עצוב, שאלתי אותו 'טל מה קרה? זה חריג שאתה לא מחייך'. הוא ענה 'סתם אני מדוכא, עשיתי גיבוש ולא הצלחתי בו'. מרוב שהיה צנוע הוא לא רצה לספר איזה גיבוש הוא עשה, גיבוש לשייטת…". עם סיום "יום סיירות" וראיון ליחידת "אגוז", יחידת העילית של חטיבת גולני, ביום 11.3.2012 טל התגייס ליחידה זו. בשיחה עם חברת ילדותו נטע טל היה דרוך ומוכן לעלות על המדים בגאווה: "אני לא ממש מרגיש את זה … כן חוסנתי, אני יודע למה אני הולך, הכנתי את עצמי כבר שנים אפשר להגיד אני מכין את עצמי. הייעוד היה שייטת, אבל איך אומרים – כיוונתי לירח ונפלתי בין הכוכבים. עכשיו להישאר שם". טל החל את דרכו בבסיס האימונים של חטיבת גולני כטירון בפלוגת ההכשרה של יחידת "אגוז". סיפר מפקד הפלוגה, סרן משה: "לוחם עם מצוינות אישית בכל תחום. ידענו שהוא יבצע כל משימה שיתנו לו בצורה הטובה ביותר. סמכנו עליו בעיניים עצומות … טל היווה את זריקת המרץ בכל מסע ומסדר שערכנו, ותמיד היה חייל שמתאפיין באופטימיות ובחייכנות. הוא היה אדם ישר עם לב טוב והתעלה מעל כולם". כבר בהתחלה סומן טל על ידי מפקדיו לתפקידי פיקוד וקצונה בעתיד ונבחר למפקד חוליה. הוא היה מהמובילים בריצות ובכושר במחלקה, ונהנה מאוד משהותו בצבא ומחבריו החדשים לשירות. "גם כששאלתי איך הולך והיה קשה אמרתי לך 'העיקר שאתה נהנה …' ואתה תיקנת 'אני מרוצה'", סיפרה נטע, חברתו. בשבת, כשההורים והאחות חן באו לבקר את טל בבא"ח, הם נתקלו בדוגמה להצטיינותו ביחידה – טל היה לאחר ארבע שעות שמירה, כאשר השאר שמרו שעתיים. בכל זאת, לאור מחסור בכוח אדם הוא זינק ממיטתו בשעות הצהריים של יום שבת והתנדב לבצע שעתיים נוספות של שמירה, לבקשת אחד החברים. לקראת תום הטירונות יצאה הפלוגה ביולי 2012 לשבוע סד"ח בירושלים. בסוף השבוע החל טל לסבול מכאב ראש בלתי פוסק. הכאב עד מהרה הדרדר לחולשה ולהקאות והמשיך לערפול ולרגעי חוסר הכרה, שהובילו אותו ביום שלישי לבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים בליווי החובש הפלוגתי יואב, האדם האחרון ששוחח עם טל. בהבחנה ראשונית עלה חשש כי מדובר בדלקת קרום המוח, חשש שאושש על ידי בדיקה. יום לאחר מכן טל היה מורדם ומונשם במחלקת טיפול נמרץ, והרופאים הביעו נימה אופטימית כי יימצא החיידק הקטלני. אך הבדיקות הרבות, הרופאים המומחים מהארץ ומחו"ל, מאמצי הצבא, הירתמות המשפחה הנרחבת מהארץ ומחו"ל וכן התפילות הרבות לנס שטל יפקח את עיניו עלו בתוהו. בשעה 2:00 לפנות בוקר ביום חמישי (19.07.12) המצב הדרדר בצורה קריטית לכדי בצקות במוח ובהמשך למוות מוחי, לאחר שבוע ימים של תקווה. טל נפל בעת מילוי תפקידו ביום ה' באב תשע"ב (24.7.2012). בן תשע-עשרה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין ביבנה. הותיר הורים, אח ואחות. טל נטמן לצד דודו יוסף סבג, אח של אביו שמעון, שנפל בשירות מילואים בינואר 1991. אחרי נפילתו הועלה טל לדרגת רב-טוראי. על מצבתו של טל נחרטו שתי שורות, כדברי משפחתו – ארבעים ושישה תווים המנגנים את מנגינת חייו שאי אפשר להפסיק: "עיניו סיפרו הכול ללא שיח וקול. יהלום מלא עוז, שפיצח גם 'אגוז' " ספד לטל אביו שמעון, אשר הבטיח לבנו: "נמשיך להיות מאוחדים ולשמוח כי זה מה שרצית וזה מה שתמיד ציווית. אם היינו שואלים אותך עכשיו איך אתה מרגיש, היית אומר שהכול בסדר. אנחנו כמצוותך נהיה בסדר". האחות חן זעקה זעקות שבר למול קברו הטרי של אחיה הקטן, והבטיחה כי תנציח את זכרו: "אנו נזכרים באח הקטן והנפלא שלנו, האור של הבית עם החיוך והקסם השובה, שאין אחד שלא התאהב בך … היית מלאך ועלית כמלאך לשמים – שם אתה ממשיך להיות אותו טל, רק מרחוק … אנחנו מבטיחים לך במעמד זה, סביב כל האנשים שבאו לכבודך, שנזכור אותך לעד! נזכור וננציח בכל דקה ובכל נשימה של חיינו". מפקד הבא"ח, סגן-אלוף אייל, ספד לטל: "קשה היה שלא לשים לב אליך בפלוגה. חייל חייכן, חברותי ובעל חוש הומור, כזה שיודע לומר את הדבר הנכון בכדי להפיג את המתח … היית צנוע והתרחקת מכבוד. לא הרגשת בנוח כשמפקדיך שיבחו אותך על הצטיינותך. היית מקובל ואהוב מאוד בקרב חבריך, ולמפקדים סיפרת שאתה מרגיש שהפלוגה היא הבית. אבל בעיקר בלטת בחיוך, בשמחה ובאופטימיות לא נגמרת. בכל סיטואציה, גם כשקשה בטירוף, יש טל שמחייך, שומר על אופטימיות וזורק איזה משפט שמעודד את כולם". נטע, חברתו של טל מארגז החול, ספדה בשם החברים: "גיבור שלנו … החיוך שלך ששובה את כולם, שממיס את כולם, שגורם לכולם להתאהב בך ולרצות להישאר קרובים אליך. תמיד פארנו אותך, הערצנו אותך, קראנו לך 'נסיך' כי אתה באמת כזה! הבחור הכי איכותי שיצא מבינינו ושיצא לכולנו להכיר, הגאווה של השכבה, היפה של השכבה … זה שתמיד נמצא בסביבה, תמיד פה לתמוך, לעזור, לעודד, להצחיק וכל זאת מבלי שתאמר מילה, רק הנוכחות שלך הספיקה. בקסם שלך עשית טוב לכולם … ידענו שגם בצבא, כמו בכל דבר אחר בחיים שלך, תהיה המוצלח ביותר, האיכותי ביותר, הראשון להגיע, להוביל, לעשות, לעזור … הראשון לנצח. הרי אין חזק, ואין טוב ואיכותי ממך, כי זה אתה – טלוס שלנו". יום אחרי נפילת טל צעד רון חברו במסע של היחידה עם דגל של הגדוד, ובו הקדשה לטל: "טלוס, אתמול עד היום חלקתי לך ביחד עם המחלקה שלי כבוד אחרון. מסע העלייה לבסיס האימון המתקדם הוקדש לך. כולם הלכו לכבודך שלושים קילומטר ואני צעדתי עם הדגל הזה על הגב …" ברשת החברתית "פייסבוק" פתח בן דודו של טל, אלי סבג, קבוצה בשם "טל שגב ז"ל – לזכרו", ובעמוד הפתיחה נכתב: "טלוש, טלטול, טאול, טלוס, טלטולין, של טגב ועוד כינויים ושמות חיבה מהחברים ומהמשפחה … כל אחד, הקשר שלו לטל והזיכרון שנשאר משלימים לפסיפס זיכרון עשיר, מגוון וצבעוני לדמותו של טל". בקבוצה ובפרופיל של טל תמונות רבות של טל ורבים, חברים ובני משפחה, כתבו דברי זיכרון ופרידה. הכול מתארים אותו כמודל לחיקוי ומופת, הבחור המצליח והצ'ארמר ששובה את כולם עם חיוכו ועיניו הטובות, שמעניק וצנוע בדרכו הייחודית. יריית הפתיחה לנתיב ההנצחה לטל הייתה מסע הכומתה באוקטובר 2012. אחיו הקצינים של טל, לירן וחן, וחברו רון צעדו לצד חבריו לצוות את שנים-עשר הקילומטרים האחרונים בנוף המרחבים הירוקים בצפון, צעדה שחתמה מסע מפרך בן שבעים קילומטרים. המסע הסתיים באתר ההנצחה והמורשת של חטיבת "גולני", למול לוחות הנופלים בהם חרוט שמו של טל. אחיו של טל קיבלו בשמו את הכומתה החומה, שהעניק לו הסמל שלו – יותם. כתבה חן, אחותו: "התחלתם החדשה של חבריו עם הכומתה החומה בכותפת המדים, למול הזיכרון של חברם טל, מסמלת את חלקו הבלתי נפרד מהצוות ברוחו ובנפשו. טל הרציני, השקדן, האופטימי, השנון, העניו, החייכן – מלח הארץ שעיניו סיפרו עולם, חי תשע-עשרה שנים מלאות, ומילא את שק חייו בשלל חותמות שטבע במקומות, זמנים ואנשים שונים. קורות חייו אינם נגמרים לעולם, וחיינו לצד ההנצחה והזיכרון הם אלה שימשיכו בכתיבתם, משום שאין ספור מילים לא יספיקו בכדי לתאר את השלם הגדול מסך חלקיו – מי הוא טל שגב היקר!"