שבת, אלי (אליעזר)

בן צפורה וחנן, נולד ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948) בפתח-תקוה, בה גדל והתחנך. בן יחיד היה להוריו. הוא למד בבית-הספר היסודי בקרית מטלון והמשיך ולמד בבית-הספר התיכון "אחד העם", בו סיים את לימודיו התיכוניים במגמה ריאלית. ילדותו של אלי היתה מאושרת. הוא גדל בבית ליברלי, שבו יכול היה לתת ביטוי לכשרונותיו הרבים. שנים ניגן בכינור והגיע להישגים יפים. במקביל ניכרה נטייתו למקצועות ריאליים וטכניים. לצד השובבות התבלט אלי בחברת הילדים כילד ישר מאוד ובעל חוש אחריות מפותח. שתי תכונותיו אלו עשוהו למנהיג טבעי בקרב חבריו, בחור הנאמן לעקרונותיו ובעל חוש צדק מפותח. במהלך שירותו הצבאי הגיעו תכונותיו אלה למיצוי. באוגוסט 1967 התגייס אלי לצה"ל, עבר אימוני טירונות ונשלח לשורה של קורסים מקצועיים. בשירותו התבלט כחייל בעל כישורים, כמארגן וכמדריך. הוא סיים קורס קציני אספקה ובספטמבר 1968 הוענקה לו דרגת סג"ם. אלי הוצב כקצין תחזוקה בחיל-הרגלים, הצטיין בתיפקודו ובשנת 1969 הועלה לדרגת סגן. חוות-הדעת של מפקדיו היתה כי "הוא ניחן ביכולת תפיסה וניתוח מעמיקים, כשרוני מאוד, בעל רצון עז לקדם נושאים … יעיל מאוד בעבודתו, בעל ידע מקצועי רב. בעל יוזמה רבה". בשנת 1971 התחיל ללמוד במסגרת שירותו הצבאי בטכניון בחיפה במגמת הנדסת ייצור תעשייתי וניהול. באותה עת הועלה לדרגת סרן ושירת כקצין אספקה ביחידת חי"ר. מפקדיו ציינוהו כ"קצין יציב, חזק, הגיוני למופת, מבצע תפקידיו בצורה הטובה ביותר". בפרוץ מלחמת יום הכיפורים נקטעו לימודיו בטכניון ואלי יצא עם יחידתו לחזית. על חלקו במלחמת יום הכיפורים שיבחוהו מפקדיו: "אלי הוא קצין אחראי מאוד ועקבי, ניחן בכושר ארגון ויוזמה, מבצע תפקידו בהתלהבות. מקובל על הסובבים אותו". בתום המלחמה חזר ללימודיו בטכניון, ובמקביל המשיך בשירותו הצבאי. בדצמבר 1976 השלים את לימודיו וקיבל תואר מהנדס. באותה עת הועלה לדרגת רס"ן. ביום י"ט בתשרי תשמ"א (29.9.1980) נסע אלי ברכבו הצבאי למילוי תפקידו כשופט בבית-המשפט הצבאי ביפו. הוא נסע מהבקעה דרך ראש-העין לפתח-תקוה, כשרכב אזרחי הגיח מולו והתנגש בו. אלי נהרג בתאונה. בן 32 היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בפתח-תקווה. השאיר אחריו רעיה, בת, בן והורים. אחרי מותו הועלה אלי לדרגת סא"ל. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "כחבר במטה היחידה בלט אלי כקצין, כאיש מקצוע וכאדם. היה אדם עירני ורגיש. היתה בו סקרנות ושאיפה לדעת ולהבין, יכולת להקשיב ולהביע דיעה חכמה; היתה לו התכונה החשובה מכל – אהבה לזולת ונכונות לעזור. הוא שאף לשלמות. הוא עבר ביחידה תקופה קשה, תקופת הקמתה. כשלא היה לו עם מי להתייעץ, אבל מעולם לא התאונן, ועם כל הקושי שאב סיפוק מן האתגר להרים את המשימה".