fbpx
שבתאי, יעקב (“ייקו”)

שבתאי, יעקב (“ייקו”)


בן אברהם ומרים. נולד ביום י' בשבט ת"ש (22.1.1940) באיזמיר שבתורכיה. סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "אליאנס", למד שנתיים נוספות בבית ספר תיכון וזכה בציונים גבוהים. משחר ילדותו היה עליז, ישר, וגלוי לב. ביתו היה סמוך לחוף הים ושעות רבות היה יעקב מתבודד על החוף. תמיד הצטיין כספורטאי וכשחיין. בשנת 1956 החליט לעלות לארץ, משום שהעדיף שירות בצה"ל על פני שירות בצבא התורכי. יעקב נפרד ממשפחתו ועלה לארץ לבדו כתייר. הוא מצא את מקומו בקיבוץ גבעת-ברנר והצטרף לגדנ"ע-ים. העיסוקים החביבים עליו היו אוסף בולים, צילום נופי הארץ ובניית דגמי אניות, שצורפו לבטאוני חיל-הים. יעקב גויס לצה"ל במחצית מרץ 1958 והתנדב לשרת בחיל הים. את שירות החובה עשה כתותחן על המשחתת "אילת". לאחר ששוחרר עבד שנה אחת באוניות סוחר שונות של חברת "צים". לפני שנשא אישה, עזב בהשפעתה את הים, למד שנה אחת בקורס לחשמלאות ואלקטרוניקה והצטיין בלימודיו. הוא היה מוכשר מאוד ושקד על לימודיו כתלמיד ישיבה. לאחר סיום הקורס החליטו תשעה מחבריו לקורס להקים קואופרטיב לעבודות חשמל ויעקב נבחר למנהל הקואופרטיב. הוא המשיך ללמוד בערבים במכון הבריטי, כדי להשלים את בחינות הבגרות. בינתיים הוצעה ליעקב הצעה קוסמת לשמש מנהל עבודה בכיר בקריה למחקר גרעיני בנגב ועל כן עבר לגור בדימונה. בעבודה התחבב על חבריו, שכינוהו בשם חיבה "ייקו". הוא היה בעל מסור ואהב את משפחתו אהבה עזה. ישרו, חביבותו וחוש ההומור שלו רכשו לב כל אדם בכל מקום ואמנם היו לו ידידים ואוהבים רבים. בשנת 1965 הגיעה סוף-סוף משפחתו מתורכיה והשתקעה ביהוד. יעקב היה המאושר באדם. בסוף אוקטובר נקרא לתקופה של שירות מילואים. ביום כ"ט במרחשון תש"ל (9.11.1969), נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. הניח אישה, ילדה וילד פעוטים. מפקדו כתב במכתב תנחומים למשפחתו: "יעקב היה יקר לכולנו כאדם וכחבר; אהבנו אותו, את מסירותו לחבריו ואת נאמנותו למדינה. בכל תפקיד ומעש היה רציני ואחראי ועם זאת רגיש ועוזר לזולתו, הן במעשה והן ברוח הטובה ובחוש ההומור שלו. תמיד ראיתי בו סמל לחייל הטוב". בחוברת "לזכרם", שיצאה לאור בהוצאת עיריית דימונה, הועלה זכרו עם שאר בני דימונה שנפלו במערכות ישראל; כן פורסמו רשימות לזכרו בחוברת "כ"ה ליהוד – יד לבניה".

כובד על ידי

דילוג לתוכן