שבתאי, יוסף (יוסי)

בן פורטונה וסבט. נולד ביום כ"ז בכסלו תשל"ג (3.12.1972) באשדוד, שם גדל והתחנך. הוא למד בבית-הספר היסודי 'גאולים' והמשיך לבית-הספר התיכון המקיף א' במגמה ההומנית. יוסי היה ילד שקט וביישן. הוא השקיע בדברים שאהב, ידע מה הוא רוצה ולמה הוא מצפה מעצמו. לעתים, כאשר לא הצליח במשימה כלשהי, היה מקבל את הדבר קשה, אבל ממשיך הלאה ומנסה שוב ושוב. לפני גיוסו לצה"ל קיבל זימון למבדקים ליחידות מובחרות. בתחילת אוגוסט 1991 התגייס לצה"ל והתנדב לנח"ל המוצנח. הוא עבר את המסלול הקשה והמשיך לפלוגת 'גרניט' המסייעת של הגדוד. מעולם לא התלונן על קשיים והתלהבותו היתה רבה. בחופשות התרועע עם חבריו הרבים אשר באו לשטוח בפניו את בעיותיהם. תקופת השירות שינתה את יוסי הן מבחינה פיסית חיצונית והן נפשית. מילד עדין וביישן הפך לגבר. בתקופה זו נפטר אביו ומקורביו ניסו להשפיע עליו לשרת בקרבת הבית, כדי לסייע לאמו להתגבר על אסונה. הוא התקשה מאוד לעזוב את הפלוגה שכה אהב, אבל רצה לעזור לאמו. בסופו של דבר החליט לבקש העברה ולנצל את הזמן הפנוי להכנה ללימודים באוניברסיטה לאחר השחרור, אך הדבר לא יצא לפועל. ביום כ"ז באדר תשנ"ג (20.3.1993) נפל יוסי בקרב ברצועת עזה, בעת ששימש סגן מפקד כוח, שהיה בסיור בדרך למאחז בג'בליה שברצועת עזה. שני מחבלים, חמושים בנשק אוטומטי, תקפו את הכוח. יוסי נורה ונהרג. הוא הובא לקבורה בבית-העלמין הצבאי באשדוד. השאיר אחריו אם ואחות – דליה. יוסי הועלה לדרגת סמל לאחר מותו ועץ ניטע לזכרו. מדברי מפקדים: "יוסי היה חייל למופת, שקט, אהוד על חבריו ולוחם אמיץ. רק בזכות אומץ לבו והאמונה בצדקת הדרך, יכול היה לקום ולהסתער על מחבלים היורים לעברו ולעבר חבריו. הוא ניחן בכושר פיקוד, ופקד על חבריו ללא רתע גם כאשר הותקף באש המחבלים". במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד הגדוד: "… עומדים אנו היום, כואבים, חברים ומפקדים. באנו לחלוק כבוד אחרון. כבוד ללוחם שנפל בעת קרב. נמשיך לצעוד בדרך בה צעד עימנו יוסי. אתם, בני משפחתו, דעו כי גידלתם בן לתפארת, אומץ לבו יהווה נר לרגלנו".